מעשה רקח על הלכות מכירה יא:ז

כל האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכתא כלל וקנה וכו'. פשטן של דברי רבינו דמעכשיו לחודיה סגי, דאל"כ הו"ל למימר כל האומר קנה מעכשיו וקנו מידו וכו', ולפ"ז מה שכתב אח"כ וקנו מידו על כך אין הכונה דאם לא קנו אף דאמר מעכשיו הויא אסמכתא, אלא הכוונה ע"פ מה שכתב לעיל פרק ה' הל' י"ג, דאף בדברים שאין שייך בהם קנין נהגו להקנות להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל וכו', לפיכך אם אמר בלב שלם אני אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה אין צריך דבר אחר כלל עכ"ל. דון מינה דלפעמים צריך הקנין כדי שלא יטעון משטה הייתי בך, ואין הכי נמי שאם היה מודה שבלב שלם הקנה וגמר בדעתו לא היה צריך קנין, כיון שהתנה במעכשיו הו"ל כאילו החזיקו באותו דבר, וכבר ביאר רבינו לעיל הל' ג' דכשהחזיק כבר בטל דין האסמכתא. ובזה אתי שפיר מה שכתב רבינו פ"ו דמלוה ולוה הל' ד', במלוה על הקרקע דאם אמר המוכר אם לא אחזיר לך עד שלש שנים קנה אותה מעכשיו תנאו קיים, ולא התנה ע"י קנין מהטעם האמור שאין עיקרו של קנין בשביל האסמכתא אלא בשביל החזרה, ומעין זה מצאתי להרב ב"ח ז"ל חו"מ סי' ר"ז.

שראיתי להסמ"ע ז"ל שם שכתב, דקנין דנקט רבינו לאו דוקא דהוא הדין שאר קנינים ולרבותא נקט קנין [סודר], דאפ"ה לא אמרינן דמסתמא הוי כמעכשיו דאל"כ איך יקנה אחר דהדרה סודרא למריה, אלא צריך לומר בפירוש מעכשיו ע"כ. וקשה קצת חדא דבגמרא לא הזכירו אלא במעכשיו ושאר קניינים מנא ליה, ועוד דכיון שנתברר שהקנהו החפץ מעכשיו מה צורך לשאר קניינים, ועוד דשאר קניינים דהיינו משיכה והגבהה הרי החזיק ואין צריך למעכשיו כמו שכתב רבינו בהל' ג', דחזקה מבטלת האסמכתא, ועוד דבשטר אם יש בו זמן אין צריך למעכשיו דזמנו של שטר מוכיח עליו, כמו שכתב רבינו סוף פרק י"ב דזכיה ומתנה, משא"כ אם נאמר דקנין דוקא נקט רבינו מטעם שלא יוכל לטעון דאמירתו מעכשיו לא היתה כי אם דרך שחוק והתול אתי שפיר טפי.

ודע שראיתי להרשב"א ז"ל בתשובה סי' תתקי"ז ונכפלה בתשובה סי' אלף קס"א שהזכיר דברי רבינו בהל' ג' דכתב, דחזקה מבטלת האסמכתא, והקשה עליו [מהא דפסק] דהלוהו על שדהו וכו', ומההיא דמי שפרע מקצת חובו וכו', שכבר קיימו דברי רבינו הרב בית יוסף ז"ל שם, ובכסף משנה והדרישה ופרישה עיין עליהם. ושוב הקשה הרשב"א ז"ל דרבינו בעצמו כתב בהיפך מזה בפירוש המשנה פרק גט פשוט, אמתניתין דמי שפרע מקצת חובו דלעולם האסמכתא לא קניא אלא א"כ קנו מידו בבית דין חשוב וסמוך, וכל קנין מעכשיו הוא כדמוכח בפרק השותפין וכו' ע"כ, הוצרך הרב ז"ל לבאר דברי רבינו דכל קנין מעכשיו הוא כי היכי דלא תקשה עליה מהסוגיא דפרק האומנין דמוכח מינה דמעכשיו סגי, ולכך ביאר דמכחה הצריך רבינו הקנין דהוי כמעכשיו, אך היה לו להרב להוסיף דבחיבורו ג"כ נראין דבריו כסותרין זה את זה, דבשלמא החזקה שהזכיר בהל' ג' נוכל לומר דנפקא ליה מדין המעכשיו, דאם המעכשיו מועיל כל שכן החזקה עצמה, אך הקנין שהזכיר ז"ל במעכשיו אי סבירא ליה דקנין הוי מעכשיו למה הצריך שתיהם, ותו דלקמן הל' י"ג כתב דקנו מידו בבית דין חשוב וכו', מהני לבטל האסמכתא, ומה צורך לזה כיון דקנין סתם במעכשיו מהני, אכן הדבר מבואר דדברי הרשב"א ז"ל שרירין וקיימין ואין לנו שום תירוץ, אלא לומר דרבינו כשסידר פירוש המשנה בילדותו כתב כן, וכמו שכתב מהרשד"ם חו"מ סי' נ"ח, ובחיבורו אחר שגדל חזר בו, וס"ל דבין החזיק בין מעכשיו לחוד ואף בלא מעכשיו כשקנו מידו בבית דין חשוב וכו' סגי, ועיין מה שכתב הרב המגיד ז"ל לקמן.

כיצד אם באתי מכאן ועד יום פלוני וכו'. בטור חו"מ סי' ר"ז היתה גירסתו בדברי רבינו אם לא באתי וכו', אם לא בא בתוך הזמן, והסמ"ע ז"ל כתב שם, דיש נפקותא בין שתי הנוסחאות לענין דינא, דיש מחלקים ואומרים דדוקא כשהתנאי היה כדי לעשותו ולא עשאו שייך אסמכתא וכו', אבל כשהתנאי היה כדי שלא יעשהו ואומר אם אעשה דבר פלוני וכו', ועשאו לא הוי אסמכתא, ויש אומרים דגם בכהאי גוונא הוי אסמכתא וכו' ע"כ, ומבואר הדבר דלא מצינו לרבינו שיבאר חילוק זה, דהוי לו לבארו כשם שביאר החזקה ומעכשיו ובית דין חשוב.