מעשה רקח על הלכות מכירה א:ח

כיצד בחזקה וכו'. המשנה למלך ז"ל, הביא שחכמי הדור שלפניו נסתפקו, במשכיר בית לזמן קצוב ושוב רצה להשכירה או למכרה לאחר לאחר שיכלה הזמן הראשון, אי מהני לשני קנין חזקה דנעל גדר ופרץ, כיון שזה הבית קנוי לראשון, (דהא קיימא לן שכירות הוי מכירה ליומיה), וגם נסתפקו אי מהני נתינת רשות דשוכר ראשון כדי שיקנה השני וכו', ע"כ, וספיקות אלו הביאם הרב כנסת הגדולה ז"ל חו"מ סי' קצ"ב בהגהת הטור אות ב', ודעתו ז"ל דמהני, אמנם רבנים אחרים חלקו עליו, וכיון שכן חזרנו להכלל דהמוחזק יכול לטעון קים לי וכו', והמוציא מחבירו עליו הראיה.

בד"א כשהחזיק בפני המוכר וכו'. הרב כסף משנה ז"ל דקדק, דממה שכתב רבינו במה דברים אמורים במקום שאין כותבין שטר קודם כיצד בחזקה, משמע שסובר כדברי האומרים דחזקה לחודה קניא בלא כסף ושטר, אפילו במקום שכותבים שטר ע"כ, וזה נראה היפך מה שכתב הרב המגיד לקמן הל' כ', דאמה שכתב רבינו המוכר לחבירו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהם קנה כולם וכו', במה דברים אמורים שנתן דמי כולם וכו', הרגיש הרה"מ ז"ל, דאי נתן דמים למה לי חזקה, ותירץ דבמקום שכותבים את השטר קאמר, עיי"ש, הרי (דאפילו במקום) [דבמקום] שכותבים בעי תרתי חזקה וכסף, ואם תאמר שלא כתב הרב המגיד כן אלא לומר דכסף לחודיה לא סגי, אבל חזקה אף בלא כסף סגי אפילו במקום שכותבים, א"כ תימה על עצמך שהרי רבינו הקדים שם החזקה, שהרי תחילת דבריו שם, כיון שהחזיק באחת מהם, ושוב כתב, במה דברים אמורים שנתן דמי כולם, הרי בפירוש נראה דחזקה לחודה לא מהניא (אפילו) במקום שכותבים, אלא שיש לדחות דהתם לא החזיק בכולן אלא באחת מהם עיי"ש, ואיך שיהיה הפוסקים ז"ל תפשו דברי הרב כסף משנה, ודקדקו עוד ממה שכתב רבינו בהל' י"ח, כשם שהקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה, כך שכירות הקרקע נקנה בכסף לבדו או בשטר לבדו או בחזקה ע"כ, ומדלא הוסיף בחזקה תיבת לבדו, שמע מינה דחזקה לחודה קונה אף במקום שכותבים את השטר, וכמו שכתב הרב כנסת הגדולה סי' קצ"ב בהגהת הב"י אות כ"ז, אלא דתמיה לי קצת בדבריו שם שכתב, דמהראב"ד ז"ל כתב, דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אוקי ארעא בחזקת מריה קמא, ונמצא דלא קנה הלוקח בחזקה לחודה וכו' ע"כ, אלא שראיתי הסכמת רוב הגדולים שכתבו דקנה חזקה לחודה וכו' ע"כ, ומה לנו להסכמת רוב הגדולים כיון שכבר הקדים שם כמה פוסקים אחרים דס"ל דלא קנה, ואוקי ארעא בחזקת מריה קמא. הרי ודאי אלים כח הקים לי כידוע, אלא דאפשר דנפק"מ בדלא טעין הבעל דין ע"פ מה שכתב [שם].