מעשה רקח על הלכות מכירה א:ט

ומסר לו את המפתח וכו'. נראה פשוט דהך דינא דמסירת המפתח דהוי ליה כלך חזק וקני, אינו קונה אלא בישראל עם ישראל, אבל ישראל עם הגוי לא מהני חזקה, דהא אינו קונה אלא בשטר עם נתינת הכסף כמו שכתב רבינו לקמן הל' י"ז, ובפרק א' דזכיה ומתנה הל' י"ד פסק, דבין לענין קניה הוא עצמו, בין לענין להקנות לישראל, דאינו קונה אלא בשטר, וכן פסק השו"ע חו"מ סי' קצ"ד, ומזה קשיא לי על הרב בנימין זאב בתשובה סי' רצ"ז שנשאל על ראובן ששכר בית מגוי במסירת המפתח, ולא קצב עם הגוי בכמה, ובא אחריו שמעון ושכר הבית של הגוי לעצמו ופסק עמו בכך וכך כל שנה, והשיב ז"ל דאותו שקיבל המפתח מיד הגוי הוא שזכה, והביא ראיה מהא דפרק הפרה דף נ"א [ע"ב], דקאמר ר' יהושע בן לוי וכו', ואחרי המחילה הראויה אין זו ראיה, דההיא דר' יהושע בן לוי בישראל מישראל דקונה בחזקה, ומסירת המפתח הוי ליה כאילו אמר ליה לך חזק וקני, משא"כ נידון דידיה דהוי ישראל מגוי, לא מהני מסירת המפתח ולא מידי, דישראל מגוי אינו קונה אלא בשטר או בדינא דמלכותא כמו שכתב רבינו סוף פרק א' דזכיה ומתנה, ופרק י"ד דטוען ונטען הל' ה'.

וכן המוכר את הבור וכו'. יש ספרים שאין כתוב בהם חלוקא זו, כמו שכתב השלטי גבורים פרק הספינה, הביאו הכנסת הגדולה ז"ל חו"מ סי' קצ"ב בהגהת הטור אות י"א עיי"ש, ונראה דמוכרח להגיהו, שהרי בפרק י"ב דנזקי ממון הל' ז' הביאו גבי עבר הראשון ולא כסהו וכו', ושני הדינים הם דברי ר' אלעזר בן יעקב בבבא קמא דף נ"א [ע"א] סמוכין זה לזה.