מעשה רקח על הלכות מכירה א:ז

ואפילו היו בו עדים לא קנה עד שיתן את הדמים. בשו"ת מעיל שמואל ז"ל בנמוקיו על רבינו, הקשה, דלמה השמיט הדין דאפילו נתן לו הכסף על מנת שיחזירנו לו דקנה, כדאיתא פ"ק דקידושין, אלא אמר רב אשי בכולהו קנה לבר מאשה וכו', משמיה דרבא כוותיך, והביאו הר"י בעל הטורים חו"מ סי' ק"צ עכ"ל, ואין כאן קושיא, דכיון דמסיק רב אשי התם דף ו' [ע"ב], בכולהו קני לבר מאשה, מעתה כיון שפסק רבינו פ"ג דהלכות זכיה ומתנה ה"ט במתנה על מנת להחזיר שמה מתנה וכו', ואוכל הפירות כל זמן המתנה עיי"ש, מעתה ודאי דהוא הדין בכולהו, תדע דהא איכא התם מכר, ואשה, ופדיון הבן, ואתרוג, ורבינו הביא דין האשה דאינה מקודשת בפ"ה דאישות, ופ"ח דלולב, הזכיר דין האתרוג לאשמועינן דאם לא החזירו לא יצא, ופרק י"א דהלכות בכורים הל' ח', אגב שכתב דבעי שיגמור בלבו שיתן לו מתנה גמורה, כתב, דאם פירש על מנת להחזיר שפיר דמי, וכיון שכן ברור הוא דבכולהו הוי נתינה גמורה כל אחד לפי דינו וק"ל.