מעשה רקח על הלכות מעשה הקרבנות ח:י

כשמכבסין את מקום הדם מכבסין אותו במים יפה יפה וכו'. מרן ז"ל ציין בפרק דם חטאת (זבחים דף צ"ה) והדבר תמוה חדא דשם דף צ"ה לא נזכר הא דמכבסין אותו במים כלל ועוד דשם הצריכו המי רגלים עם השבעה סמנין עכ"פ עד שנסתייעו מדברי ר"ל דאמר דמבלע להו ברוק תפל ורבינו לא הזכיר זה וגם שלל המי רגלים לגמרי גם בפ"ט דאיסורי ביאה הל' ל"ז הזכיר (הז"מ) [השבעה סמנים] לענין הכתם ולא הזכיר הא דר"ל ובפי"ב דטומאת צרעת כתב דהז' סמנים כמו שביארנו בהלכות נדה ובהכרח צ"ל דהיינו טעמא ממ"ש בנדה דף ס"ג מתני' דמי גריסין קאמר תלמודא לימא מסייע ליה לר"ל דאמר ר"ל רוק תפל צריך עם כל אחד ואחד ומתרץ דילמא הבלא דפומא מעלי ע"כ משמע דלא נקטינן כוותיה דר"ל בהא והיינו טעמא משום דהז' סמנים עצמן אין בהם צורך כל כך דהא אפשר להסיר הדם לגמרי ע"י כיבוס יפה וכמ"ש התוס' ז"ל שם דף נ"ו ד"ה בודקות וכו' ולכוונה זו הקדים רבינו הכיבוס במים יפה יפה גם דברי ר"ל הם סברא דנפשיה שהרי לא נסתייע ממשנה או מברייתא משא"כ דברי רב נחמן אמר רבה בר אבוה דאף שלא הביא ראיה לנגעים מ"מ השכל מחייבו כיון דבעו כיבוס וגם לא פסק כר"ל מפני שהמי רגלים אינו דרך כבוד כלפי מעלה אפילו ע"י תערובת מכל שכן דבעינן שיחמיצו שלשה ימים ואפי' כיבוס ועוד דאם איתא אמאי לא יעשו כן בפיטום הקטורת אלא ודאי מוכח דלא קי"ל כר"ל בהא.

ואין לגמגם ממ"ש רבינו בהלכות איסורי ביאה ואיזהו לעיסת גריסין הוא שילעוס הגריסין עד שיתערב עם הפול רוק הרבה בפיו ע"כ דזה נוטה לדברי ר"ל וכמ"ש הרב לח"מ וס' ברכת הזבח ז"ל דאין כאן גמגום שהרי תנן התם דף ס"ב מי גריסין לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש ופי' רש"י שנחלק האוכל מן הקליפה ורבינו בפירוש המשנה כתב ופי' אמרו לעיסת גריסין של פול וחלוקת נפש שילעוס הפולין וימזוג עם לעיסתן רוק הרבה מפיו ע"כ דמשמע דר"ל שצריכין לעיסה רבה שעל ידי זה ממילא יתרבה הרוק והיינו כוונת הבלא דפומא שאמרו בגמרא לדעת רבינו ולענין הבנת הסוגיא דפרק דם החטאת הנ"ל מלבד מ"ש התוס' שם דיש לפרש קושיית הגמרא או אמתני' או אר"ל או הרב נחמן גופיה ובקל יש ליישב עוד ראיתי להרדב"ז ז"ל שנדפס מחדש בדף ע"ח שיישב הסוגיא בדרך שקלא וטריא בעלמא עיין עליו והנראה לענ"ד בראשונה נכון: