מעשה רקח על הלכות מעשה הקרבנות ז:ג

שלשה מקומות לשריפה וכו'. הם דברי לוי בזבחים דף ק"ד ותני התם פסולי קדשי קדשים דמשמע דפסולי קדשים קלים אין דינן כן ורבינו העתיק קדשים סתם דמשמע אפילו קדשים קלים ואפשר דפסולי המוקדשים דנקט רבינו הכוונה כדינם לא שנתכוון לכוללם כולם אכן מאי דאיכא למידק דפי"ט דפסולי המוקדשין הל' ג' פסק רבינו פרים הנשרפין דיש בהם ספק אם (ההלינה) [הלינה] והיציאה פוסלת בהם ודנין בהם להחמיר ומהר"י קורקוס ז"ל שם תמה דלא נסתפקו בגמ' אלא לדעת ריש לקיש אבל לר' יוחנן ליכא לספוקי ורבינו פסק כר"י שם פ"א הל' ל"ב עיי"ש והרב לח"מ ז"ל הקשה על תירוצו שתירץ ז"ל לחלק בין קדשי קדשים לקדשים קלים עיין עליו.

ולענ"ד נראה דבההיא דטבול יום דף ק"ד לרבינו קשיתיה בההיא דרבי ירמיה בר אבא דמפרש בעיית ר' אלעזר אליבא דמ"ד עדיין לא הגיע זמנו לצאת וכו' דמשמע דלאידך תנא אין כאן בעייא דזה אינו שהרי בפרק כל התדיר (זבחים דף פ"ט) מסיק דבאמורין נמי פליגי ר"י ור"ל ונמצא דאין מחלוקתן תלוי בסופן לצאת או אין סופן לצאת שהרי האמורין אין סופן לצאת ודאי ואפ"ה ר"י מכשיר אם לא שנאמר דרבי ירמיה בר אבא ס"ל כדקס"ד מעיקרא דבבשר דוקא פליגי דאז מוכרח דטעמם משום סופה לצאת אמנם אנן בדידן כיון דחזינן לר"א ור"ע דאיפליגו באימורים כדאיתא התם מעתה נאמר בשופי דר"י ור"ל איפליגו ג"כ באימורים ומאי דנקט בשר להודיעך כחו דר"ל ולפ"ז תבא הבעיא גם לר"י והוא קרוב לדברי מהר"י קורקוס ז"ל אלא שלא תפול על דברינו קושיית הרב לח"מ ז"ל שהקשה דלדברי רבינו זריקה שמועלת לשרפה היינו דוקא ביצאו חוץ למחיצתן דאין סופן לצאת ע"פ דברי מרן ז"ל שם אלא דרבינו מפרש דהבעיא שייכא גם לר"י מכח האימורים דמינה מוכח דאין טעם פלוגתייהו מפני שסופן לצאת (אלא מפני שהזריקה עושה אותן ק"ק כמ"ש רש"י) ולפי האמור דבריו כאן הם לענין האימורים כדברי לוי ממש אכן לענין הבשר של פרים הנשרפים בסוף פ"ה פסק להחמיר מכח בעיית ר' ירמיה בר אבא דידוע דפרים הנשרפים בשרן חובה לצאת ואין זה בכלל מחלוקת ר"י ור"ל דאינהו בקדשים קלים אמרי ואין חובן לצאת כוותיהו: