מעשה רקח על הלכות מעשה הקרבנות ג:ד

היה מומר לעבירה וכו' בין להכעיס בין לתיאבון אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה. משמע דלעבירה אחרת מקבלין אפילו להכעיס וזה דבר בלתי אפשרי שהרי מומר להכעיס אפי' בעבירה אחת הוי אפיקורוס והרי הוא עכו"ם לכל דבריו וכמ"ש רבינו פי"א דגזלה ואבדה הל' ב' ופ"ד דרוצח הל' י' גם הרב חיים אבועלפיה ז"ל פרשת ויקרא דף ב' י"ח הקשה על מרן ז"ל דפסק ביו"ד סי' ב' דמומר להכעיס בעבירה אחת הוי מומר לכל התורה כולה דהרי מדברי רבינו כאן מוכח בהיפך והש"ך והפר"ח הביאו בשם הרב ב"ח ז"ל דמומר להכעיס לעבירה אחת דהוי מומר לכל התורה הויא מדרבנן וחלקו עליו ז"ל עיין עליהם וצ"ע ע"כ.

ולענ"ד נראה כדי שלא יסתור רבינו דברי עצמו ולא תקשי על מרן ז"ל נראה לענ"ד דהן הכי נמי דלהכעיס לעבירה אחת הוי מומר לכל התורה כולה והרי הוא כעכו"ם וכמ"ש להדיא בהלכות גזלה ואבדה והכא מילתא פסיקתא קתני דלאותה עבירה ודאי דאין מקבלין בין להכעיס בין לתיאבון משא"כ בשאר עבירות דנפקי מדיוק דבריו לא קאי אלא אלתיאבון שהזכיר דבההיא הה"נ דבשאר עבירות מקבלין אבל להכעיס ודאי דאין מקבלין כלל שהרי הוא כמחלל שבת ועובד ע"ז וכמ"ש בפ"י בהלכות גזלה וסמך אמה שכתב שם ומה שלא כללו כאן בהדי מחלל שבת וע"ז י"ל משום דהני תרתי חמירי טפי ואפילו לתיאבון הרי הוא כופר בכל התורה כולה ובהכי יתיישבו כל הקושיות וק"ל: