מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין ג:יט

אין כלי הלח וכו'. לישנא דמתני' כלי הלח מקדשין את הלח וכו' ורבינו השמיטה נראה שהוא מפרשה שהיא המדה אך בפירוש המשנה לא ביאר כן שהרי פי' שהיו מקבלים בהם הדם וידוע דהמזרקות היו מיוחדים לקבל הדם והתוס' יו"ט ז"ל תמה על רש"י והרע"ב ז"ל בזה במתני' דפ"ט דמנחות דשבעה מדות של לח היו במקדש וכו' ואין שם תמיה דכוונתם אינו על המידה אלא על הכלים הראוין לכך וכן מתבאר מדברי התוס' במנחות דף ח' וכבר הארכתי בשיטתי לזבחים בס"ד:

וכלי השרת מקדשין דם הפסול ליקרב. כתב מרן ז"ל פ"ב דכריתות וכו' ופסק כרבי יוסי דנימוקו עמו ע"כ וקשה דשם בפירוש המשנה כתב רבינו דר' יוסי אומר כלי השרת מקדשין את הפסול ליקרב וכל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל זה נדחה ע"כ גם הרע"ב ז"ל שדרכו לימשך אחר דברי רבינו כתב להדיא דאין הלכה כר"י עיי"ש ולא זו בלבד אלא דגם רבינו גופיה כאן בחיבורו פ"ד הל' י"ט פסק כרבנן דפליגי אר"י שכתב שם דאם נודע לו אחר שנזרק הדם הבשר יאכל משמע דקודם זריקתו ישרף וכן נראה מדברי מרן ז"ל שם. ולענ"ד נראה דר"י אה"נ דבכל מילי קאמר דכלי שרת מקדשין אכן בהא לא קי"ל כוותיה אלא בדם דוקא וזהו שדקדק רבינו כאן וכתב מקדשין דם הפסול וכ"כ הרב לח"מ ז"ל מכח הסוגייות וכ"כ מרן ז"ל לקמן והכי מוכח נמי מדלא הוכיחו בפ' המזבח מקדש ופ"ק דמנחות דף ז' מהא דר"י וגם התוס' ז"ל בכל אותם המקומות כמ"ש הרב לח"מ ז"ל אף שבכריתות כתבו התוס' ז"ל טעם אחר משום דהוי אשם תלוי ולבו נוקפו עיי"ש ונמצא דרבינו לא פליג על מ"ש בפירוש המשנה ולא קשיא ג"כ לדברי מרן ז"ל אכן לסתירת רבינו ממ"ש כאן למ"ש לקמן צריך ישוב בודאי או שנאמר דסמך שם למ"ש כאן אי נמי דמ"ש כאן אינו אלא לענין זבח שהורצה והתם לענין הבשר: