מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין יב:יג

האומר ה"ז תודה וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דמה תקנה יש בזה אלא יביא אחרת ולחמה ובדמיה של זו יביא תודה בלא לחם שהיא מותר דתודה ע"כ ומרן ז"ל לא הבין כוונתו עיין עליו האמנם בהורמנותיה דמרן ז"ל נראה דכוונתו עמ"ש רבינו

אלא תרעה עד שיפול בה מום דזה לא הוזכר בגמרא וכיון דרבינו נחית לזה היה לו לבאר התיקון ומ"ש מרן ז"ל דכיון דלא אמר הרי זו אין כאן חיוב ע"כ אף אם נאמר דהאמת כן הוא מ"מ לא גרע ממוצא בהמה קרוב לירושלים שאנו מטילין על מוצאיה שיוציא ידי חובת ספק בהמה זו ע"י המתנה עד שיפול בה מום ויביא שתי בהמות ויתנה על (הספה) [הספק] כמ"ש רבינו לעיל פ"ו הל' י"ח וזו נראית כוונת הראב"ד ממה שסיים עד אלא תרעה כלומר דבזו הוא שהשיג על רבינו אמנם האמת יורה דרכו שכיון שכבר הקדים רבינו לעיל דין זה והתנאים המצטרכין לא חש לבארו כאן דכל שכן הוא כמבואר שוב ראיתי להרב צבי אשכנזי ז"ל סי' כ"ד שעמד בזה עיין עליו: