מעשה רקח על הלכות שבת ח:ב

מעין זורע. פי' שהוא אב כמו זורע עצמו וכמ"ש פ"ז דין ג' ועיין להרב המגיד שם.

אבל המשקה וכו'. כבר נתבאר ממ"ש לעיל.

וכן השורה חיטין וכו'. כתב הרב המגיד ומרן ז"ל מהסוגיא שבפרק דם חטאת ושם דף צ"ד הכי איתא אלא זרע פשתן מאי טעמא וכי תימא משום דמקדח אי הכי חיטי ושערי נמי התם קעביד לישה אי הכי שלחין נמי מיהא הנך אית להו רירא ופירש רש"י זרע פשתן במים חייב כדמפרש ואזיל דמקדח צומח במים והויא ליה זריעה ה"ג אי הכי חיטי ושערי נמי הנך אית להו רירא אי הכי שלחין נמי התם קעביד לישה הנך אית להו רירא זרע פשתן במיא נפקא רירא מיניה ומדבקי אהדדיה אי הכי שלחין נמי אי משום דמדבקו ברירייהו מחייבים להו בשלחין נמי (אי משום דמדבקי) עורות שאינם עבודין ונתנם במים רירא קנפקא מינייהו ומשני התם גבי זרע פשתן כי מדבקו ברירא דנפקי מינה הוי תולדה דלישה אבל שלחין לא שייכא בדיבוקא דידהו ענין לישה ע"כ. והעיני בשר לו יראה דמהך סוגיא משמע היפך דברי רבינו דמדפריך אי הכי חיטי ושערי נמי משמע דפשיטא ליה דלא מחייב ולהכי בעי דאי חיובא דזרע פשתן משום דמקדח א"כ בחיטי ושערי נמי ליחייב ומתרץ ליה דשאני זרע פשתן דקעביד לישה הגם דרש"י ז"ל גורס בהיפך דאחיטי ושערי מתרץ דאית להו רירא ואשלחין דעביד לישה ומכל מקום אינו מנגד למשמעות הש"ס דמסיק דחיטי ושערי לא מחייב. ותו קשיא לי דאין דרך התלמוד להקשות אלא זרע פשתן מאי טעמא (לא) בסתם דאהיכא קאי ומה הלשון אומרת הרי לעיל לא הוזכר מזרע פשתן כלל וגם לא אשכחן שום משנה דקתני לה ודבר זה נפלא בעיני הרבה עד שהגידו לי שהרב בעל ברכת הזבח הגיה ורבא לטעמיה דאמר רבא זרק סודר למים חייב זרק פשתן למים חייב בשלמא סודר עביד כיבוס אלא זרע פשתן מ"ט וכ"ת וכו'.

ולפי זה יש לפרש סוגיין לדעת רבינו דכי בעי אי הכי חיטי ושערי רוצה לומר מאי איריא דנקט רבא זרע פשתן אי משום דמקדח וסבירא ליה דיש צומח אף בתלוש וכמו שנראה מדברי רש"י אם כן אפילו חיטי ושערי וכדמתרץ ליה התם קעביד לישה ר"ל דאי משום דמקדח מלתא דפשיטא היא דחייב ועיקר חידושו של רבא היינו דחייב נמי משום לישה וכו' ולהכי נקיט רבא זרע פשתן דוקא מה שאין כן חיטי ושערי דלישה לא שייכא בהו ולפי זה שפיר חייב רבינו בחיטי ושערי ובסוף פירקין כתב גם כן דהשורה זרע פשתן במים חייב משום לש ומאי דלא חייבו גם כן משום זורע אפשר דסמך אמ"ש גבי חיטין וכיוצא בהן ומה גם דאפשר דזרע פשתן לא מקרו מקדח אלא לש ומאי דקאמר תלמודא היינו לפי הס"ד דבעי לאשכוחי מאיזה צד חייבו רבא והתרצן השיב לו דאין חיובו משום מקדח אלא משום לש דאפשר שלפי הפעולה יתהפך הדין אלא דכפי זה יחלש קצת דינו של רבינו בחיטי ושערי דאם נאמר כן אעיקרא דדינא מנא לן דיש צומח בתלוש כי האי כיון דמזרע פשתן לא ילפינן אלא לישה. ושוב ראיתי להרב בני חיי או"ח סימן זה שהזכיר קושיא זו ומ"ש על זה יעו"ש שבכלל דבריו דברי אף דמ"מ באמת לא נחה דעתי כל כך וכמו שהעיד גם כן ז"ל גם הרב מוהריט"ץ סימן ס"ט עמד בדברי רבינו אכן לא ראה ההגהה הנ"ל עיין עליו.