מעשה רקח על הלכות שבת ח:א

המנכש וכו'. בפרק הבונה (שבת דף ק"ג) משמע דמנכש חייב משום חורש דקתני מתניתין החורש כל שהוא המנכש וכו' ורבינו בפירוש המשנה כתב דהיינו החופר סביב בעיקרי הגפנים והצמחים והוא ממלאכות העבודה והיא והחרישה שוה וכו' ע"כ. ומשמע דמנכש דחייב משום חורש שייך בין באילנות בין בצמחים והיינו סיפא דמתניתין דקתני המלקט עשבים אם לתקן כל שהוא דכולהו לייפות את הקרקע נינהו וחייב משום חורש כדאיתא התם ואם כן קשה דאמאי לא פירש כאן המנכש דשייך גם בצמחים דהא השמיט הך חלוקא דמתניתין. ותו קשה דמדכתב בפירוש המשנה והוא ממלאכות העבודה והיא החרישה שזה משמע דהויא אב והכא קרי לה תולדה. ואפשר דבפי' המשנה קאי לעושה כן לצורך החרישה אי נמי כעין החרישה כפי עניינו ותכלית כוונתו והכא לא קמכוין אלא ליפות הקרקע ומשום הכי קרי ליה תולדה כי הכל נגרר אחר הכוונה ותכלית הענין.

אלא דקשה דבפ"א דכלאים כתב וז"ל ואחד הזורע או המנכש או המחפה וכו' הרי זה לוקה הרי דקרי למנכש תחת סוג זורע מדכייל ליה בהדי זורע דהיינו מחפה דאם לא כן הוה ליה להזכירו בסוף ודבר זה למדו ז"ל מהתוספתא פ"ק דכלאים והובאה ג"כ בריש מועד קטן דאיפליגו רבא ורב יוסף במנכש ומשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום חורש ורב יוסף אמר משום זורע ורבה יהיב טעמא למילתיה משום דמרפי ארעא ורב יוסף משום דמצמח פירא ופריך ליה רב יוסף לרבה מברייתא דקתני המנכש והמחפה בכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים וכו' דחרישה בכלאים מי אסירא ומתרץ ליה רבה דהך חרישה אסירא בכלאים משום מקיים וכולה ר"ע ומאי טעם קאמר מאי טעם המנכש והמחפה לוקה שר"ע אומר אף המקיים ע"כ. נמצא דלרב יוסף היא כפשטא דאפליגו רבנן אר"ע ודוקא מנכש בכלאים לוקה משום זורע אבל מקיים לא ורבינו דפסק שם דמנכש היינו זורע וכרב יוסף היכי פסק גבי שבת כרבה דהתם דחייב משום חורש ואם נאמר דתרי גווני מנכש איכא וכמ"ש הרב לח"מ ז"ל א"כ כי פריך לרבה מהך דר"ע מאי דוחקיה דרבה לשבושי ברייתא לימא ליה דלא דמי הך מנכש לההוא דאפליגו אינהו אם לא שנאמר דכיון דרב יוסף מחייב משום זורע ופי' רש"י דמנכש תולש עשבים רעים מתוך הטובים וכי עקרי ליה צמחי הני טפי ואפ"ה רבה מחייב ליה משום חורש ולא אזיל בתר הכוונה אלא אחר המעשה ומרפי ארעי הוא וכמ"ש התוספות ז"ל מעתה לא מצי לתרוצי ליה דהתם משום זורע דהא בההוא גונא גופיה איפליגו ואפ"ה ס"ל דחייב משום חורש ועל כרחו הוצרך לשבש הברייתא ולאוקומא כולה כר"ע מה שאין כן לרב יוסף דאזיל בתר הכוונה וכדברי התוס' ז"ל כיון שכוונתו לצמח חייב משום זורע ובמתניתין נמי אם כוונתו ליפות את הקרקע וכדברי התוספתא דשבת חייב משום חורש ורבינו פוסק כרב יוסף שכתב בפרקין דהיינו כדי ליפות את הקרקע ובפ"א דכלאים העתיק התוספתא דפ"א דכלאים הזורע המנכש והמחפה ומשמעות הענין ודאי דכוונתו לזרוע ותו דאף בסתם גבי כלאים אסור דלא תלי במלאכת מחשבת כשבת ולפ"ז ברייתא דר"ע אתיא כפשטא דפליג את"ק במקיים וקי"ל כת"ק דאין מלקות במקיים וכמ"ש רבינו לקמן.

ולפי זה קשיא לי טובא בדברי מרן ז"ל שהקשה על רבינו שפסק כרב יוסף דס"ל ברייתא דרבי עקיבא כפשטא ופסק כת"ק דהיכי פסק בפ"ח דשבת כרבה דהכא ותירץ דאף לדברי רבה רבנן פליגי אר"ע וכו' ע"כ. ואין כאן קושיא כלל כדאמרן. וגם בתירוצו שתירץ ז"ל קשיא לי אחרי המחילה הראויה דכי אוקמינן כולה כר"ע א"כ אין כאן שום רבנן דפליגי עליה דמאין הרגלים לומר כן לרבה ותו לתירוץ שני דמספקא לן אי פליגי עליה רבנן ומי אמר זה. ותו דמזה הוליד ז"ל ספיקא לקולא ואין נראה דזה הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא. ויותר תמהתי על דברי רש"י פ"ב דמכות דף כ"א שכתב אמאי דמפרש רבי יוחנן מתניתין דיש חורש וכו' דהיינו משום מחפה וקאמר ליה ריש לקיש דאימא מתניתין כר"ע וכו' ופי' ז"ל כסברת רבה דכולה ר"ע היא ומאן דמחייב במקיים מחייב נמי במחפה ומאן דפטר במקיים פטר נמי במחפה ורבנן פליגי עליה דר"ע ופטרי נמי מחפה וקשה חדא דכיון דכולה ר"ע אין כאן רבנן כאמור ותו דמי הכריחו לשבש הברייתא לדעת ר"ל הוי מצי לפרושי דמתניתין דחורש לאו משום מחפה הוא [דאפשר שלא יחפה] אלא משום מקיים הוא דשביק דלא עקר להו וכמ"ש ז"ל אדברי רבי ינאי ד"ה מי משכחת וכו' ואם איתא סתם תלמודא הו"ל לפרושי הך ברייתא דכולה ר"ע או מכח קושיא כדרך התלמוד דקאמר והוינן בה וכו' וכדמתרץ לה רבה למאי דמותיב ליה רב יוסף מינה התם ואין לומר דמשום דמייתי רישא דברייתא זה הוא הוכחא דבעי למימר כולה ר"ע דקאמר מתניתין ר"ע דמלבד דאין זה הכרח מספיק הא קחזינן בפ"ה דע"ז דקאמר בהאי לישנא סברוה הא מני ר"ע דתניא המנכש וכו' והתם לא פירש כן ולא עוד אלא דפירש בדברי הת"ק כרב יוסף דהתם משמע להדיא דכי מייתינן לה בסתם אזלא כפשטא דודאי ר"ע פליג את"ק ואפשר דרש"י ז"ל הוכרח לפרש כן מדחזינן דרבי ינאי איירי במחפה ור"ל מייתי ברייתא דמחפה ומוקים לה כר"ע מוכרח דס"ל דכולה ר"ע וכיון שכן מינה מוכח דאף לאוקמתא דרבה רבנן פליגי אר"ע ודוחק. ועדיין קשה קצת על דברי מרן לתירוץ דמספקא לן כאמור.

אמנם אכתי איכא לאקשויי דאף דנימא דתרי גווני מנכש הוו ותתורץ נמי קושיא אחריתי דרבינו כתב לקמן דמשקה מים לזרעים הרי זה תולדת זורע ובמנכש פסק דהרי זה תולדת חורש אם כן אמאי לא הזכיר ענין המנכש דאפליגו רבה ורב יוסף דלרב יוסף חייב משום זורע והיא קושיית מרן ז"ל בפרקין. וצריך לומר דרבינו ראה ברוח בינתו שהוא נכלל במה שכתב דזומר כדי שיצמח חייב משום זורע והוא הדין והוא הטעם בהאיך דמנכש ואפשר עוד דסבירא ליה דהיינו מנכש ובזה עלו דברי רבינו על נכון ודו"ק.

וכן המשוה וכו'. שבת דף ע"ג מימרא דרב ששת וכו' ומפרש לה רבינו שהשפיל התל או רדדו.