מעשה רקח על הלכות שבת ה:יז

נר שאחורי הדלת וכו'. שם דף ק"כ תנא נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו ואם כבתה כבתה לייט עלה רב וכו' ואסיקנא דהוי פסיק רישיה דאפילו ר' שמעון מודה ומדקתני פותח ונוטל כדרכו והכא לייט רב משמע דלאט לאט שרי ולכך התיר רבינו כשיזהר בשעה שפותח ובשעה שנועל אכן מאי דאיכא למידק אמאי לא חלקו בין שוכח למניח כמו שחילקו שם בנר שעל גבי טבלא דבמניח נעשה בסיס לדבר האסור ואפילו ניעור אסור ופסקה רבינו פי"ב הכא נמי נימא דבמניח הנר מדעת הוא דאסור אבל בשוכח אפי' כדרכו לישתרי דהא קתני בההיך ואם כבתה כבתה והנה התוס' שם הכריחו דעל כרחך טעם האיסור בנר שאחורי הדלת היינו משום מכבה ומבעיר דאי משום טלטול אין לאסור דבנעילת דלת לא חשוב טלטול וגם לא הוי בסיס לדבר האסור דבית חשוב הוא ובטל אגב בית אי נמי בשכח דלא הוי בסיס ע"כ. והרואה יראה החילוק הגדול שיש בין תירוץ ראשון לשני דלתירוץ ראשון אתי שפיר שלא חילקו בגמרא בין שוכח למניח משום דאפילו במניח אין כאן בסיס לדבר האסור וכן משמעות דברי רבינו שלא חילק כאן אמנם לתירוץ שני דאיירי דוקא בשכח קשיא לדידהו דאמאי לא חילקו בהכי ואפשר דהכא שאני דהברייתא קתני היתרא ורב לייט עלה ואסר ורבי ינאי גופיה שחילק בהכי בההיא דנר שעל גבי טבלא לא ניחא ליה בהך היתרא כסברת רב דלייט עלה ויותר נראה לומר דזה שכתבו התוס' ז"ל אינו אלא לפי הס"ד אבל למסקנא דמלתא דהוי פסיק רישיה פשיטא שאין לחלק בין שוכח למניח מה שאין כן בההיא דנר שעל גבי טבלא דלא איירי בנר של שמן ולא הוי פסיק רישיה כמ"ש התוס' שם ובזה עלו כהוגן גם דברי רבינו ודו"ק.

ואע"פ שאין שם וכו'. שם מסקנא דגמ' דגזרו רוח מצויה אטו רוח שאינה מצויה וכאביי דפליג ארב יהודה והוי בתרא ולכך פסק כוותיה וסיימו התוס' שם והני מילי כשהמדורה קצת קרובה אצל הדלת עיי"ש.

ומניחים הנר וכו'. שם דף מ"ה אמר רב מניחים נר על גבי דקל בשבת ואין מניחים נר על גבי דקל ביו"ט ופירש רש"י מניחים נר מבעוד יום על גבי דקל וידלק שם בשבת דליכא למיחש לשיכבה לישקליה מיניה ונמצא משתמש במחובר דכיון דאקציי לדבר האסור בין השמשות איתקצי לכוליה יומא ואין מניחים ביו"ט דשקיל ומנח ליה ומשתמש באילן ע"כ. ומ"ש דשקיל ומנח צ"ל דלא קאי אאילן דבשקיל לחוד סגי כמ"ש לעיל אלא ר"ל דשקיל מן האילן ומנח ליה במקום אחר. ומ"מ בשבת וביו"ט דקאמר היינו בערב שבת ובערב יו"ט דאפי' הכי אסור ביו"ט ולזה נתכוון רבינו שכתב ומניחים הנר של שבת ולא קאמר בשבת כלישנא דגמרא ואם כן קשה דבפ' ד' דיו"ט כתב וז"ל ואסור להניח את הנר על גבי דקל וכיוצא בו ביו"ט שמא יבא להשתמש במחובר ביו"ט ע"כ. וקשה דמשמע דבערב יו"ט שרי ותו דאמאי לא כתב של יו"ט כי הכא ותו דהוי מיותר דביו"ט עסקינן ותו דהלשון מצד עצמו הוא מיותר דשני פעמים ביו"ט למאי איצטריך. ואפשר דביו"ט דקאמר רוצה לומר לצורך יו"ט והיינו מבעוד יום. ויותר נראה לענ"ד דט"ס הוא וצ"ל בערב יו"ט וכן משמע ממה שכתב הטור והרב ב"י או"ח סי' תקי"ד ובשם הרמב"ם ז"ל עיי"ש.