מעשה רקח על הלכות שבת ה:טז

כלים הדומים וכו'. דע שהסוגיא שלפנינו פ"ק דף י"ב היא היפך דברי רבינו מן הקצה אל הקצה עד שהראב"ד ז"ל השיג עליו בלבול גדול אני רואה בכאן וכו' והרב המגיד ז"ל הכריח שרבינו לא היה גורס כגירסתינו אלא הבעיא גורס אותה בשמש קבוע מכלל דשמש שאינו קבוע אינו בודק כלל לא בדמשחא ולא בדנפטא וכו' ועיין עוד בדברי מרן ז"ל ואין ספק שרבינו גריס לה באנפא אחריתי ומפרש לה גם כן באנפא אחריתי שלא כדברי המפרשים ז"ל עיין עליהם.

בין בנר של נפט. אין בכלל זה נפט לבן שכבר אסרו לעיל דין י' אפילו בחול מפני שהוא עף וק"ל.

שמא יסתפק ממנו. לכאורה קשה טובא דמנא ליה הך טעמא ולמה לא כתב הטעם שמא יטה כמ"ש בתחילת הדין ולעיל גבי אין פולין ואין קורין לאור הנר גם רש"י ז"ל פירש הטעם דחיישינן להטייה מפני שאימת רבו עליו אם ימצא בהן דבר מגונה וראיתי להרב ב"י או"ח סי' ער"ה שכתב על דברי רבינו וז"ל ואע"פ שהתירו להדליק בדמשחא ולא חששו שמא יסתפק ממנו הכא על ידי שהוא מתקרב לנר ביותר חיישינן טפי כנ"ל ע"כ. וכ"כ הרב מגן דוד [ט"ז] והלבוש ז"ל ועם כל זה אכתי קשה דגם בקורא לאור הנר שמתקרב אל הנר ומכל שכן אם האותיות הם קטנים או אם הוא בעל ראיה קצרה או זקן והוא צריך להתקרב לאור הנר לא חששו שמא יסתפק אלא שמא יטה וצריך לומר דבשמש קבוע שאני שהוא עסוק בצרכי הבית ובקל אפשר שיצטרך למעט שמן לאיזה דבר ואף שאין לגזור שמא יטה כיון שהוא בקי יש לחוש שמא ישכח שהוא שבת ויסתפק מן השמן ודו"ק.