מעשה רקח על הלכות שבת כג:ג

וכשם שאסור וכו'. שם דף קל"ט א"ל רבנן לרב אשי חזי מר האי צורבא מרבנן וכו' דשקיל ברא דתומא ומנח בברזא דדנא ואמר לאצנועי קמכוינא ואזיל ונאים במברא ועבר להך גיסא וסייר פירי ואמר אנא למינם קמכוינא אמר להו הערמה קאמרת הערמה מדרבנן [גירסת הרי"ף בדרבנן] היא וצורבא מרבנן לא אתי למעבד לכתחילה ע"כ. ורבינו שהתיר ההערמה לכל אדם משמע ליה דהא דקאמר הערמה קאמרת וכו' לא קאי אלא לההיא דנאים במברא וכ"כ הרב המגיד ז"ל וכן משמע מדברי רש"י והר"ן ז"ל שכתבו דכיון דצורבא מרבנן הוא לא אחמור עליה דהוא לא אתי למעבד לכתחילה בלא הערמה לעבור שם לפני הכל ע"כ. הרי מדכתבו לעבור שם לפני הכל מוכיח דלא קאי אלא אמברא שהוזכר שם ואידך שריא להדיא. ודע דרבינו לא הזכיר ההיא דמברא דשריא לתלמיד חכם מיהא וכתב הרה"מ ז"ל משום דאין ת"ח מצוי ע"כ. וצ"ל דכוונתו במ"ש דאין ת"ח מצוי כלומר להקל בדבר ומכ"ש בדבר שהוא דרך גילוי לפני אדם דבקל יודע ויבואו האחרים להקל בדבר דאילו דיני תלמיד חכם הזכירם רבינו בכמה מקומות בפ"ז דת"ת ובפכ"ב דאיסורי ביאה ובפי"א ובפי"ב דשבועות ובפ"א ובפי"ב דסנהדרין ובפ"ג דזכיה ובפכ"ג דחובל ובפ"ד דנחלות והזכיר כל אלו המקומות הרח"א נר"ו וגם הוא עמד על זה עיין עליו.

בקיסם או בצרור קטן. כבר נתבאר. ובנוסח אחר אין שם תיבת קטן בדברי רבינו ונראה שהיא נוסחא נכונה וכן משמע מלשון הרב המגיד ז"ל לקמן דין י"א.