מעשה רקח על הלכות שבת כב:כו

אין גודלין וכו'. שם דף צ"ד איפליגו דר' אליעזר מחייב וחכמים אוסרין משום שבות ואיכא למידק דבגמרא בעי גודלת כוחלת ופוקסת משום מאי מחייבא וכו' ומסיק כוחלת משום צובעת גודלת ופוקסת משום בונה והיינו לר"א דעליה קאי בעיית הש"ס משום מאי מחייבא וא"כ לרבנן דפטרי על כרחך לאו משום בונה דאין לו ענין וכ"כ רבינו בפירוש המשנה עיי"ש ואם כן היכי כתב כאן מפני שנראה כבונה הא ודאי דפסק כרבנן דאם לא כן הוה ליה לחלק בין שערה לשער חברתה כדאיתא בברייתא התם לר"א גופיה ושמא י"ל דמודים חכמים דאיסורו משום לתא דבונה ואף שאין לו ענין היינו כלפי החיוב ומה גם לפי דרשת רבי שמעון בן מנסיא דבכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא וק"ל ופוקסת. הרב המגיד כתב דרבינו מפרש מתקנת שערה במסרק כפי' רש"י ובפירוש המשנה כתב רבינו דפוקסת היא הנותנת שער על הצדעים והיא ממין גדילת השער ע"כ. ושמא דהיא היא. והרע"ב ז"ל פירש שמחלקת שער ראשה לכאן ולכאן.

ואין מחזירין מנורה של חוליות וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל שפסק כרבן שמעון בן גמליאל וכו' ע"כ. והוא בדף מ"ז ופירוש דרשב"ג לא קאי אלא ארישא דקתני פטור סתמא ולא מחלק בין רפוי ללא אמנם בסיפא דאם תקע מודה דחייב וכמ"ש רבינו לעיל ומפרש אם תקע בקרקע דאם לא כן לא מחייב כדלעיל ודו"ק.

ואין מתקנין חליות וכו'. שם דף קמ"ז אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לפופי ינוקא בשבת שפיר דמי והאנן תנן אין מעצבין התם בחומרי שדרה דמחזי כבונה ופי' רש"י לפופי אונמלוטיי"ן כמו שעושים לקטן שיתיישבו איבריו ולא יתעקם. בחומרי שדרה חוליות של שדרה שנתפרקה אחת מהם ולאחר זמן קמיירי דאי ביום לידה אמרינן כל האמור בפרשת תוכחה [דיחזקאל] עושים לחיה בשבת ע"כ. ולכאורה הדבר תמוה דהתם בסוף פ' מפנין קאמר רב נחמן והחתל לא חתלת מכאן שמלפפין הולד בשבת ופי' רש"י ז"ל מלפפין אנמליו"ן בלעז ולאו היינו אסובי ינוקא דאמרן לעיל בפ' כל הכלים דהא שמעינן ליה לרב נחמן דאסור אלא לפופי בעלמא כמו שעושין בחגורות ופסיקיאות ע"כ. וזה הוא היפך מ"ש בפרקין שלאחר זמן קמיירי דאי ביום לידה אף חומרי שדרה שרי כדאיתא בפרשת תוכחה ושם פירש דדוקא לפופי שרי. וכן נראה שהוא האמת דהרי בדף קכ"ג דאיפליגו רב נחמן ורב ששת באסובי ינוקא דרב נחמן אסר ורב ששת שרי פירש"י ז"ל אסובי ינוקא להחליק סדר איבריו כשהוא נולד איבריו מתפרקין וצריך ליישבן משמע דגם ביום הלידה רב נחמן אסר ואפשר דכוונת רש"י משום דקי"ל כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי וכיון דרב ששת שרי על כרחך לדידיה והחתל לא חתלת היינו נמי אסובי ינוקא דהיינו מעצבין דמתניתין וזו היא כוונת רש"י בההיא דמעצבין אף שהוא בקצת דוחק ועיין עוד להתוספות שם.

מעתה נחזי אנן רבינו כמאן ס"ל דכאן פסק דאין מעצבין וסתמא דמלתא שלא ביום לידה קאמר ובפרק ב' מהלכות אלו כתב ומלפפין אותו ולא הזכיר חומרי שדרה דמשמע דאסור אף ביום לידה ולא עוד אלא דמשמע דפסק כרב נחמן דאסר נגד הכלל דכרב ששת באיסורי ואפשר דפסק כרב נחמן משום דמטי לה משמיה דרבה בר אבוה אמר רב דבכי הא אין כלל זה אמור כמבואר בכללי הש"ס ואתיא לדידיה מתניתין דאין מעצבין אפילו ביום לידה וכי אסר לה בפרקין החזרת השדרה היינו כסתם מתניתין אף ביום לידה. עוד אפשר לומר באנפא אחריתי הפך האמור מן הקצה אל הקצה דרבינו סבירא ליה כרב ששת ועל פי פירוש רש"י ז"ל אלא שכתב היתר הליפוף ומכל שכן נלמד היתר החזרת חוליות השדרה תדע שסיים שם מפני שסכנה היא לו אם לא יעשו לו כל אלו ע"כ. ומדהוסיף דברים אלו רמז לנו שהוא ז"ל העתיק המימרא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב דלא הזכיר אלא הליפוף ומכ"ש החזרת חוליות השדרה שנקרא יותר סכנה מליפוף בעלמא דלאו כי רוכלא הוא ופסק כרב ששת ועוד דאפשר דגם רבה בר אבוה אמר רב מודים לו ודוקא לרב נחמן על כרחין לומר דדוקא ליפוף קאמר ולפי זה כשפסק בפירקין דאין מחזירין חוליות השדרה היינו דוקא לאחר זמן דבר הלמד מענינו דביום הלידה כבר לימדנו הדין במה שהוסיף מפני שכל אלו סכנה היא לו ובזה נחלק רבינו על פירוש רש"י ז"ל עיין עליו וכל אחד טעמו ונימוקו עמו ז"ל וזה נראה לענ"ד יותר והכל מתוקן למעיין היטב.