מעשה רקח על הלכות שבת כב:כה

התוקע וכו' עד גזרה שמא יתקע. ברייתא דף קכ"ב והקשה הרב המגיד ז"ל דלמה הוצרכו לגזירה דשמא יתקע במה שמחובר לקרקע שהרי בלא תקיעה חייב משום בונה כמבואר פ"י ע"כ. ונראה דנקטי ליה הכי משום דזו היא החששה שמא יתקע ואיסור התוקע כבר ביאר רבינו דהוי תולדה דבונה דאי אפשר להתחייב משום בונה בכי הא אלא ע"י התקיעה ויותר נראה לומר דגזרה שמא יתקע לא קאי אלא אלא נוטלים כלומר תינח החזרה אבל הנטילה אמאי נאסרה ומתרץ שמא יתקע ודו"ק.

אבל דלת וכו'. גם זה שם. והקשה הרב לחם משנה וז"ל קשה דאמאי נוטלין דהא מחזי כסותרן אע"ג דאין בנין ואין סתירה בכלים ומאי שנא ממנורה של חוליות שכתב רבינו שאין מחזירין מפני שנראה כבונה ה"נ מחזי כסתירה דאי שייך בנין שייך סתירה כדמוכח בגמרא וצ"ע ע"כ. ואפשר דלעולם אין בנין ואין סתירה בכלים אבל היינו דוקא בשאין שם תקיעה כגון דלת שידה תיבה ומגדל מה שאין כן מנורה של חוליות דהגזרה היא שמא יתקע בחוזק בחוליות ואז אסור מפני שנראה כבונה ואיסור החזרה בדלת שידה תיבה ומגדל נראה דהיינו אטו המחוברין בקרקע כדלעיל מה שאין כן הנטילה גופה דלא נאסרה אפילו במחוברין לקרקע אלא אטו החזרה דשמא יתקע ואין לאסור הנטילה במטלטלים דהוה ליה גזרה לגזרה ודו"ק.

ואם נשמט וכו'. נתבאר בעירובין דף ק"ב.