מעשה רקח על הלכות שבת ב:יג

חיה משיתחיל וכו'. עיין להרח"א נר"ו ובמה שכתבתי לעיל דין י"א. בהרב המגיד לאו ברייתא. צ"ל לאו בריותא ור"ל שאף שנראה לנו שאין בה חולי כ"כ אינו אמת שכשיולדת אינה מרגשת אלא אחרי כן וכ"כ הרב ב"ח ז"ל. הרבה שבחיל. צ"ל שהרבה בחול.

ואחר שתלד וכו'. שם דף קכ"ט אמרו נהרדעי וכו' כדברי רבינו והרב המגיד ז"ל כתב בשם רב אחא דתוך שלשה אפילו היא והרופאים אומרים שאינה צריכה מחללין והרמב"ן נחלק ואמר שלא נאמרו אלו הדברים אלא כשאין שם חכמה ובקי וכו' אבל יש שם ואומרים אינה צריכה אין מחללין ע"כ.

והני ג' ימים לא נתבאר אם בעינן מעת לעת או לא ובפ"ב דמילה כתב רבינו דחולה ממתינין לו שבעת ימים משהבריא מעת לעת והיה נראה דשני התם דאין שם חילול שבת דהא עכ"פ הויא מילה שלא בזמנה היא ומה לנו אם נמתין משא"כ הכא דאיכא חילול שבת אלא דמתוך הסוגיא דיבמות דף ע"א לא משמע הכי דיש נ"מ גם בחולה לענין קרבן פסח וכו'. ובשו"ת תרומת הדשן סי' קמ"ח הכריח לענין תענית יוה"כ דאם ילדה בז' בתשרי צריכה להתענות ודלא כאשר"י דס"ל דבעינן מעת לעת ולההיא דחולה תירץ דיש לחלק בין חולה הגוף מחמת לידה ובין חולה הגוף דעלמא ופסק כוותיה הרב ב"י או"ח סי תרי"ז ועיין להרב מעיל שמואל ז"ל.