מעשה רקח על הלכות שבת ב:יב

אין מיילדים את הכותית בשבת. ע"ז דף כ"ו ולא ידעתי מה היא תמיהתו של מרן ז"ל בפ"ט דע"ז שתמה למה לא הזכיר רבינו דין זה והרי כתבו כאן שהוא מקומו וגם הוא ז"ל בשלחנו הטהור נמשך אחריו ביו"ד סי' קנ"ד ובאו"ח סי' ש"ל. ויש מי שנדחק דכוונת מרן למה לא כתב הטעם והדוחק מבואר דכאן גבי שבת היה לו לתמוה כן ותו דאין שייך בזה תמיהה וצ"ע.

ואין חוששין לאיבה. פירוש דיכלי למימר להו דידן דמנטרי שבתא מחללינן עלייהו דידכו דלא מנטרי שבתא לא מחללינן כדאיתא פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כ"ו.)

שאין שם חילול. היינו כמ"ש התוס' שם ד"ה סבר רב יוסף וכו' היושבת על המשבר שכבר נעקר הולד לצאת אי נמי כיון דכלו לו חדשיו פסקו גידוליו ע"כ.

את בת גר תושב. מבואר מדאמרינן בכמה מקומות שאנו מצווין להחיותו וכדאיתא בפ' השוכר דף ס"ה ועיין להרב כנסת הגדולה או"ח סימן ש"ל שהתיר לילד להקראים בשבת דאף שהם חוטאים בנפשותם מ"מ הא מנטרי שבתא.