מעשה רקח על הלכות שבת ב:יד

במקומות הקרים. זה כתב רבינו מסברא ובגמרא שם אמרו סתם אמר רב יהודה אמר שמואל עושים מדורה לחיה בשבת סבור מינה לחיה אין לחולה לא בימות הגשמים אין בימות החמה לא ולא היא לא שנא חיה לא שנא חולה לא שנא בימות הגשמים לא שנא בימות החמה איתמר אמר רבי בר אבין אמר שמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפילו בתקופת תמוז ע"כ. ומבואר דעת רבינו ששמואל לא בא אלא לדחות מה שאמרו בימות החמה לא מפני שהחיה הרי היא כהקיז דם דודאי שפעה דם הרבה אבל לחולה כדקאי קאי והרמב"ן ז"ל חלק עליו עיין להרב המגיד ז"ל.

אבל אין עושים מדורה לחולה וכו'. הנה הרב המגיד ז"ל הבין דעת רבינו בחולה שאין בו סכנה אמנם מרן ז"ל חלק עליו וסבירא ליה דאיירי בחולה שיש בו סכנה עיין עליו ואף שאיני כדאי להכריע נראה לענ"ד דלפי מה שכתב רבינו בתחילת הפרק וז"ל כללו של דבר שבת לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל הדברים שהוא צריך להם ע"כ. מעתה אם איתא דהכא איירי בחולה שיש בו סכנה והטעם דאסור לעשות מדורה היינו משום דאפשר לחממו על ידי בגדים כל כי האי הוה ליה לפרש על פי מ"ש לעיל ודו"ק.

וביום השלישי וכו'. הני חמין שהוחמו בשבת לא קאי אלא איום השלישי או אחר המילה אבל לפני המילה אסור לגמרי ותדחה המילה עד למחר וכן השיב רבינו לחכמי לוניל ז"ל הביאו מרן ז"ל פ"ב דמילה ועיין להרב המגיד ז"ל. ודע שמצאתי בהרמב"ם כתב יד קדמון משנת הקי"א ואחר כתב יד משנת הקס"ב שנמחק תיבת למילה וכתוב במקומה להדיח בחמין וכו'.