מעשה רקח על הלכות שבת יט:יג

יוצא אדם וכו'. תוספתא פ"ו ויש שם איזה שינוי מדברי רבינו ויש לישב ועיין להרב המגיד ז"ל ובדברי רבינו פכ"א. ויש נוסח אחר בדברי רבינו יוצא אדם בקיסם שבאזנו ונראה שהיא יותר נכונה.

ובלבד שלא יכרוך עליהם חוט או משיחה וכו'. קצת קשה דלעיל גבי מוך גופיה התיר בקשור והיינו בהכרח בחוט או משיחה ואמאי לא אמרינן דחשובין הם אצלו ואפשר דכאן איירי בכריכה אחרת מלבד הקשר שצריך בהכרח ליישב המוך על המכה שאם לא כן תפול לארץ ולהכי אסר רבינו שהרי דבר יתר הוא והוי משוי מה שאין כן לעיל דאין כאן כי אם הקשר ההכרחי כדי שלא יפול ודייקי נמי דברי רבינו שכתב כאן לשון כריכה ולעיל לשון קשירה ודו"ק.

ובסלע שעל הצינית וכו'. משנה שם דף ס"ה ואמרו בגמ' צינית בת ארעא ופי' רש"י מכה שהיא תחת פרסת הרגל וקושר בה סלע לרפואה ע"כ. ורבינו בפירוש המשנה כתב שהוא חולי הנקרא בערבי סלע"א וחכמים קורין אותו בת ארעא לעובי חלטיה [והרה"מ גריס לעובי חמרה] וקושי עצמה וסלע כמו פשוט מפותח מכסף או נחשת וזולתו כי סגולת התועלת היא בפתוח ע"כ. והוא חולי מעין האסכרה בב מינן.

ובביצת החרגול וכו'. שם דף ס"ו ופירש שם רבינו חרגול מין חגב וזה יועיל לחולשת עצבי הירכים בסגולה ושן של שועל יעשה לשינה ומי שיקח שן של שועל חי ויתלה אותו על מי שארך שנתו מקיצו ואם לוקח משועל מת יעשה להיפך וכמו כן יזמו בעלי סגולות כי כשיוקח מסמר מעץ הצלוב ויתלה אותו על גרגרת מי שיש לו קדחת שלישית יועיל לו וכו' כי העיקר אצלנו כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי ועל זה לא אמר הכתוב ולא תלכו בחוקות הגויים ע"כ. ומה שהוסיף כאן רבינו ובכל דבר וכו' והוא שיאמרו וכו' דבר פשוט הוא וראוים הדברים למי שאמרן.