מעשה רקח על הלכות שבת יח:ט

המוציא דיו וכו'. משנה שם דף ע"ח.

אבל אם הוציא הדיו וכו'. אף דבתוספתא דמייתי מכילתין דף פ' מתנייא סתמא ומשמע דשיעורא שוה מכל מקום בירושלמי איתיה להדיא הכי וכיון דמצינן לפרושי נמי הכי הברייתא דלא תפלוג אירושלמי הכי עדיף טפי ומה גם דלקולא הוא ומסכים הולך לכל מה שכתבנו לעיל דאין לחייב מלקות כי אם בראיות ברורות.

היה בקסת כדי אות אחת וכו'. קצת קשה דמשמע דבתרי לבד הוא ספק ופטור הא אי אפיק כולהו חייב וקשה דאמאי חייב כי היכי דפטרינן ליה בתרתי משום דאין כאן שיעור שלם הכי נמי בתלתא ומלישנא דרבא נמי משמע הכי דבעי רבא התם דף פ' אות אחת בדיו אות אחת בקולמוס אות אחת בקלמרין מהו תיקו משמע דשלשתם קאמר ואפ"ה מספקא ליה ולפי הנראה גם אם הוציא שני קולמוסים או ג' וכן ב' או ג' קלמרין ובכל אחד דיו כדי אות אחת מסתברא דאין לחייבו מלקות דזיל בתר טעמא וכיון דכללא כייל לן דאין לחייב מלקות כי אם בראיה ברורה מנא לן הא ויש ליישב ודו"ק. ובנוסח אחר מצאתי כתוב היה בקסת כדי לכתוב אות אחת ובדיו נשאר כדי אות אחת הרי זה ספק.