מעשה רקח על הלכות שבת יז:ה

מבוי שצדו אחד כלה לים וכו'. שם דף ח' ובגירסתינו איתא התם בדמרימר חיישינן שמא יעלה הים שרטון ורבינו צ"ל דהוה גריס ולא חיישינן שמא יעלה הים שרטון וכ"כ הרב המגיד ז"ל ולזה הסכים הרב ב"י סי' שס"ג וכתב עוד דדעת הרי"ף כדעת רבינו עיי"ש. ורש"י ז"ל פירש שם שאשפה זו היא גבוהה עשרה כדין מחיצה עיי"ש ואפשר שגם רבינו יודה לזה דהרי כתב דאין צריך כלום והיינו משום דצד אחד אשפה וצד אחר ים דאמרינן שהים הוא במקום מחיצה כדאמרינן בעלמא ימה היא חומתה ועיין בעירובין דף כ"ב ולהתוספות שם א"כ ה"ה בצד האשפה דכדי שתקרא כעין מחיצה בעינן שתהיה גבוהה עשרה ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] שם שהאריך בדין עיר שהיא מוקפת נהר סביב לה מה דינה והרב מג"א שם הכריח דדוקא בשאין ספינות עוברות שם אז הויא הים מחיצה וכו' וגם בעינן שיהא הנהר סמוך למבוי וכו' עיי"ש.

ואין חוששין שמא יעלה הים שרטון. פירוש שרטון היינו חול ואבנים אצל שפתו כי כן דרכו וכ"כ רש"י ז"ל והרב המגיד ז"ל פירש שמא יתרחק הים ממקומו וישאר אותו מקום רפש וטיט והיינו טעמא שאז נמצא מטלטל מרה"י לכרמלית שהוא השרטון (וכ"כ הרה"מ ז"ל) ומכאן מבואר שגם אם נקרש הנהר באותו צד דינו כשרטון ועיין להרב מג"א והרב מגן דוד [ט"ז] שם.