מעשה רקח על הלכות שבת יז:ד

מבוי שהוא שוה מתוכו וכו'. שבת דף ק' א"ר יהודה אמר רב תל המתלקט עשרה מתוך ארבע וזרק ונח על גבו חייב תניא נמי הכי מבוי ששוה לתוכו ונעשה מדרון לרה"ר או ששוה לרה"ר ונעשה מדרון לתוכו אותו מבוי אינו צריך לא לחי ולא קורה ר' חנינא בן גמליאל אומר תל המתלקט י' מתוך ד' וזרק ונח ע"ג חייב ומדאייתו הך דמבוי באמצע הנך דר"י ור"ח דתל המתלקט וכו' משמע דהך מדרון דקאמר במבוי היינו נמי שמתלקט י' מתוך ארבע. ועוד אפשר לפרש דלא מייתו הכי אלא לאורויי לן דהמדרון עושה רשות לעצמו האי כדיניה והאי כדיניה דבמבוי אף שאינו מדרון י' מתוך ד' זה הוא ההיכר ותו לא בעי היכר אחר דלחי או קורה כי היכי דאשכחן בתל המתלקט דאם הוא י' מתוך ארבע אמות מדרון הרי חלק רשות לעצמו ונידון כרה"י גמור אכן בתוספתא פרק הזורק הובא כל זה באריכות ומשמע שם להדיא כפירוש הראשון דגם המדרון של המבוי בעינן שיתלקט עשרה מתוך ארבע כמו דין התל וזו היא דעת הראב"ד והרשב"א ז"ל וכ"כ הרב המגיד על דברי רבינו עיין עליו ואף שדברי רבינו סתומים נראה שיש לדקדק קצת ממ"ש שהרי הוא מובדל מרה"ר דמשמע שיהא הבדל גמור כמ"ש בדין התל בפי"ד דין ט"ז ועיין מ"ש בדין שאח"ז ועיין להרב ב"י על דברי הטור ס"ס שס"ג ולהרב ב"ח שם.