מעשה רקח על הלכות שבת יג:ט

וכן מי שהיתה חבילתו וכו'. שם דף קנ"ג היתה חבילתו וכו' דוקא רץ אבל קלי קלי לא מאי טעמא כיון דלית ליה היכרא אתי למעבד עקירה והנחה וכו' ופירש רש"י מונחת לו על כתפיו מבעוד יום וקדש עליו היום קלי קלי מעט מעט כלומר בנחת למעבד עקירה והנחה כלומר דזמנין דקאי ולאו אדעתיה אבל רץ איכא היכרא כלאחר יד שלא כדרך זריקה כגון מכתפיו ולאחוריו ע"כ. וקשה על רבינו אמאי נייד מפירוש רש"י ז"ל דפי' קלי קלי משום דזמנין דקאי ולאו אדעתיה ורבינו ז"ל כתב דהרי זה כעוקר ומניח דמשמע דבהליכתו מעט מעט גרידא הוא האיסור מצד עצמו. ונראה דלישנא דגמרא קשיתיה דקאמר אתי למעבד עקירה והנחה דמשמע בהחלט דאל"כ הוה ליה לומר זמנין דקאי וכו'. אף שעדין הוא דחוק קצת ומרן ז"ל הביא דברי הרמ"ך.

ואסור. נוסח אחר וחייב. ומרן ז"ל גריס ואסור דוקא וכן נראה.

וזורקה שם וכו'. שם פריך סוף סוף כי מטי לביתיה א"א דלא קאי פורתא וקמעייל מרה"ר לרה"י ומתרץ דזריק ליה כלאחר יד והקשה התוספות תימה כדשרינן להוליכה פחות פחות מד"א תיקשי ליה נמי הכי ע"כ. ועיין למוהרש"א שם בזה.