מעשה רקח על הלכות שבת יג:י

עקר החפץ וכו'. מבואר שם דף ה'. והנה היכא דעמד לנוח ואגב תיקן גם כן משאו נראה פשוט דאין כאן בית מיחוש לחייבו כיון שמחשבתו הראשונה הייתה לנוח שהוא צד ההיתר וכן נמי בהיפך אם עמד לתקן משאו ואגבו נח מיגיעו קצת דין הוא לחייבו כיון שעיקר מחשבתו היתה לדבר המחייבו והרי עלתה בידו. אכן מאי דאיכא לאסתפוקי אם נתכוון לשתיהם בשוה כגון שהיה יגע וגם המשאוי היה נופל ונח מיגיעו ותיקן משאו מאי מי נימא כיון דעמד לנוח בהיתירא ניחא ליה וליפטר או דילמא כיון דעבד איסורא כמו שחשב על כרחו נתחייב וכו' ולזה הדעת נוטה ויש ללמדו ג"כ ממ"ש רבינו פ"א דין ח' דאם נתכוון לדבר היתר ועלה בידו דבר האסור אינו חייב כלום ואם איתא לישמועינן רבותא אפי' שנתכוון לדבר המותר ודבר האסור דהוא פטור וק"ל.