מעשה רקח על הלכות שבת יג:יא

היה קנה או רומח וכו'. בגמ' דף ח' אמר רב יהודה האי זרזא דקני רמא וזקפא רמא וזקפא לא מחייב עד דעקר ליה ופירש רש"י זירזא דקני חבילה של קנים ארוכים וכו' והתוספות ז"ל הקשו תימה ומאי קמ"ל פשיטא דלא מחייב כיון דלא עקר וכו' וי"ל דקמ"ל דאע"ג דדרך להוליכה בענין זה שאינם קלים לנושאה והוי כמו עומד לכתף דאמרינן לעיל דחייב אפילו הכי פטור וכו' ע"כ. והשתא רבינו דשינה הלשון וכתב היה קנה או רומח וכיוצא דכל עצמו לא בא אלא להודיענו דבכי הא ליכא עקירה כלל תקשה עליה קושיית התוספות ז"ל ודוחק לומר דנקט לה אגב דבעי לאשמועינן דאם משך החפץ וגררו דחייב חדא דכיון דיליף לה מגונב כיס כמ"ש הרב המגיד ז"ל כל כי האי כבר ביארו בפ"ג דהלכות גניבה עיי"ש ותו דאם כן איך יפרש סתם מימרא דרב יהודה דלא תני בה הך סיפא דהיה מגרר. גם אין לומר דאשמועינן כיון דאין כאן עקירה כלל הוה אמינא דשרי אפילו לכתחילה ורבינו כתב לשון פטור דמשמע דיש איסור בדבר הא נמי ליתא דלישנא דרב יהודה הוא לא מחייב עד דעקר וכו' דמשמע דהחידוש הוא לצד החיוב וכדברי התוספות ז"ל ואפשר דכוונת רבינו דאף שבשעה שמשליך הקצה האחד מסתמא הקצה השני המונח בארץ הוא מתנדנד ומגביה עצמו קצת והוה אמינא דהוי כעקירה ודייקי דברי רבינו שכתב והשליכו לפניו וכו' וסיים לפי שלא עקר החפץ כולו מעל גבי הארץ כלומר אף שנעקר קצתו אין כאן כל הגוף והיינו חידושא וכן נראין דברי רש"י ז"ל עיין עליו אמנם מדברי התוס' שם משמע דבשעה שמשליך הקצה האחד הקצה האחר אינו מתנדנד כלל שהרי כתבו לשון מניח עיין עליו וק"ל ועוד נראה לומר דחידושא היינו משום דבדרך זה הוא מוליכו כמה מילין ואפ"ה אינו חייב כעין ההיא דפחות פחות מד"א כדאיתא בדף קנ"ג.

ואם משך החפץ וכו'. שם דף צ"א והרב המגיד ז"ל כתב שכן דעת הרשב"א והרמב"ן ז"ל והביא עוד ראיה מההיא דפסחים דף פ"ה ועיין לרבינו פ"ג מהלכות גנבה.

שהמגלגל. נ"א כ"י שהמגרר.