מעשה רקח על הלכות שחיטה ז:ו

הריאה וכו'. שם דף מ"ז ולא הוזכר שם תבן אך שם בדין ריאה דאושה הוזכר ומשם למדו רבינו ודקדק עוד לכתוב כל שהוא מדין נקיבת הריאה שהיא בכל שהוא כמ"ש בריש הפרק ומ"ש שנמצא בה וכו' וכן בדין הבא ריאה שתשמע וכו' לאו דבעו בדיקה דכל עוד דלא חזינן בה ריעותא אין צריך בדיקה כמ"ש פי"א דין [ג'] אלא הכוונה שנקרה מקרה שנפחו אותה.

ומ"ש רבינו

קורעין המקום שלא נתפח וכו'. ראיתי להפר"ח יו"ד סי' ל"ו דאין לפרש שקורעים כל האטום דא"כ יצא הרוח ע"י החתך והיכי מכשרינן לה בהכי אלא נראין הדברים שקורעין קצת מן האטום ומניחין עליו גדפא או רוקא אי מבצבצא כשרה משום דאותו מקצת האטום שנשאר שלם מגלה על זה שחתכנו שמסתמא הכל הוא בשוה וכו' ע"כ. ודבריו נכונים היכא שהאוטם הוא גדול קצת אבל אם הוא כל שהוא כפשט דברי רבינו שכתב ג"כ הרי זו כנקובה דכשם דניקבה הריאה בכל שהוא כך האוטם בכל שהוא ואף בזה כתב רבינו שקורעין המקום וכו' ובכי האי אין לומר שיקרעו מקצת ויניחו מקצת דהא כל שהוא הוא דהוי וק"ל.