מעשה רקח על הלכות שחיטה ז:ה

האום של ריאה וכו'. דברי רבינו מגומגמים עפ"י הגמרא ומרן ז"ל הביא משם ר' דוד יחיא ז"ל שהוא מפרש פלוגתא דאבימי ורבין ור' נחמן באיכא נקב בריאה וכו' ומלבד מה שהקשה עליו מרן ז"ל דכיון דר"נ פליג אדרבין איך פסק כדברי שניהם וכו' איכא לאקשויי תו ממ"ש שם ואע"ג דלא קמפקא זיקא דכיון דביש נקב ברור איירינן מאי אע"ג דלא מפקא זיקא ודוחק לומר דעלה קרום בנקב ומחמתו לא מפקא זיקא ותו דאי פסק רבינו כרבין אמאי לא הזכיר דמייתינן סכינא דחליש פומיה וכו'. גם לשיטת מרן ז"ל קשה הא כמבואר ותו מגומגם בדבריו דאי לא פליגי ר"נ ורבין לענין דינא היכי קמכשר רבין בצמחים בלא בדיקה ור"נ בעי פשורי ואיך שיהיה הרי רבינו כתב בפי' שנמצאת סמוכה לדופן דהיינו ע"י סירכא וכתב בין שעלתה צמחים בין לא העלתה משמע דהעיקר הוא מפני הסירכא דזה מביא הפיסול או ההכשר אבל צמחים בלא סירכא לא שמענו מדבריו ז"ל.

אך לקמן דין י' כתב דריאה שנמצאו בה אבעבועות אם הם מלאים רוח או מים זכים וכו' הרי זו מותרת וכו' והיינו בעיא דרבה בר בר חנה שם העלתה ריאה צמחים מהו ופשט ליה שמואל להיתרא וכמ"ש מרן שם וא"כ משמע דצמחים לחוד לא בעיא הריאה בדיקה ואילו בפ' י"א דין ה' כתב דריאה שהעלתה צמחין או שנמצאו סירכות כמו חוטין תלויין ממנה ולדופן וכו' חוששין לה שמא ניקבה וצריכה בדיקה וכו' ע"כ מדכתב או שנמצאו וכו' משמע דבין בצמחין לבדן בין בסירכות וכו' צריכה בדיקה גם שם דין י"ד כתב בא כותי או ישראל והוציא הריאה קודם שתבדק והרי היא קיימת נופחין אותה ואע"פ שאין אנו יודעין אם היו שם צמחין או לא היו וכו' ע"כ הרי דהצמחין לבדן מצריכין בדיקה והסוגיא הנזכרת מוכחת להדיא שאין צריך שום בדיקה אלא הרי היא כשרה להדיא ומכח זה נדחק מרן ז"ל בדברי רבינו וכתב דלעולם הצמחין לבדן אין צריך שום בדיקה ומ"ש בדין י' לפיכך ריאה וכו' ממנה תיבת ממנה קאי נמי אהעלתה צמחין וכו' גם חלק מרן ז"ל על הריב"ש ז"ל שהבין דברי רבינו כפשטן בבבא י"ד בא כותי או ישראל וכו' דאי אפשר לפרש כן בשום פנים שאם צמחין שאינן סמוכין לדופן קאמר איך כתב רבינו שאין אנו יודעין אם היו שם צמחין הרי דבר הנראה הוא וכו'.

ולענ"ד נראה אחרי המחילה הראויה ע"פ דברי הריב"ש ז"ל דודאי פשטן של דברי רבינו מוכיחין דצמחין אפילו לבדן צריכין בדיקה וזה מדקדוק לשונו הצח והישר שבכולן כתב לשון צמחין ובדין י' כתב לשון אבעבועות דלפי' מרן ז"ל יקשה גם זה דלמה שינה אלא ודאי אמיתותן של דברים נראה דרבינו ס"ל דצמחין היינו כפשוטן שהם כעין אבעבועות היוצאין מגוף הריאה מלשון צמח האדמה ותחילתן קטנים מאד עד שע"י משמוש היד הם נבלעים עד שאינן נראין ואז צריכין בדיקה אולי נקבו הריאה אמנם כשגדלו ונעשו אבעבועות אז ע"י בדיקת מה שבתוכן נדע אם נקבו הריאה אם לא נקבו שאם נמצאו מלאים רוח או מים זכים וכו' ודאי לא נקבו והיא מותרת ואם הם מים סרוחין או עכורין ודאי נקבו וא"צ שום בדיקה אלא שבמים זכין או רוח הצריך ז"ל לבדוק הסמפונות דדעתו ז"ל דאפשר שבתחילת צמיחתן נקבו איזה סימפון ורבינו ז"ל היה רופא בקי וידע שדרך אלו האבעבועות הנולדים בקטנים במין האנושי עד שיתמלא כל גופן מהם בהיותן קטנים הם מסוכנים הרבה עד שעושין כמה רפואות כדי שיגדלו להרחיקם מן הסכנה ודן ז"ל דה"ה בצמחי הריאה בבהמה ולכך כשבא לכתוב דין הצמחין בתחילת הוייתן כתב לשון צמחין כנזכר ודימה אותה לסירכא הסמוכה לדופן דודאי צריכה בדיקה כמ"ש פי"א דין ה' ובדין י"ד כתב אע"פ שאין אנו יודעים אם היו שם צמחין או לא היו כלומר דאפשר שהיו אחת או שתים קטנים הרבה עד שמכח משמוש היד של מי שהוציא הריאה נבלעו או נפסדו והלכו להם והייתי אומר דאדרבה לרוב קטנותם היו צריכין בדיקה ביותר כנ"ל קמ"ל דמה שנופחין אותה אינו מפני חשש זה דאינו מצוי כל כך אך נופחין אותה מפני שלא נבדקה כלל ויש לחוש לאיזה סירכא או נקב וכיוצא כיון שהיא לפנינו.

ומכח הנ"ל הוא מפרש הגמרא כך דכשאמרו בגמ' דר' נחמן בריה דרב יוסף בדיק לה בפשורי היינו אהעלתה צמחין דקתני לעיל מר יהודה משמיה דאבימי דקאמר אחד זה ואחד זה חוששין לה והיכי עבדינן דקאמר לא קאי אלא אסמוכה לדופן ולא אהעלתה צמחין לחוד והיינו צמחין קטנים וכי בעי התם רבה בר בר חנה משמואל העלתה צמחין מאי היינו צמחין גדולים דהיינו אבעבועות תדע דמייתי עלה הא דרב מתנא מליא מוגלא טריפה מים זכין כשרה וידוע דמוגלא או מים בהכרח צריך שיהיו גדולים קצת תו מייתי התם דר' נחמן חזא הנך דקיימי כנדי כנדי ורבי אמי חזא הנך דקיימי טינרי טינרי ופירש"י כנדי צמחין גדולים כבדים בריאה טינרי צמחין גדולים מכנדי וכו' ע"כ הרי ריהטא דסוגיא מוכחא ואזלא דבצמחין גדולים הוא דלא קפדינן וכשרה אבל בקטנים יש לחוש כנ"ל ומה שלא הזכיר רבינו בדין ריאה הסמוכה לדופן מ"ש בגמרא מייתינן סכינא דחליש פומיה וכו' נראה מפני שנתקשה קושית הרא"ש ז"ל דמה מועיל זה הלא אם נמצאת מכה בדופן אף שהריאה נקובה מכשרינן לה ואי לא נמצאת מכה בדופן עכ"פ היא טריפה ע"כ אך ממ"ש רבינו בידוע שנקב זה בריאה היה משמע דאם אין שם נקב כשרה ויש ליישב.