מעשה רקח על הלכות שחיטה ז:ט

ריאה שנשפכה וכו'. שם אלא שרבינו הוסיף וקרום העליון קיים ומלתא דפשיטא היא דעיקר הריאה הוא הקרום אך קשה דלעיל דין ג' פסק רבינו דאם ניקב אחד מהסמפונות אפילו לחבירו טריפה וא"כ אמאי לא חיישינן נמי הכא לנקיבת הקרומות ואינו מועיל הבדיקה שהזכיר רבינו וי"ל דהכא שנשפך כקיתון כיון שהגיע לריעותא כל כך ודאי שאם הורעו הסמפונות לא הורעו אלא בריקבון וכ"כ הרשב"א ז"ל אך מאי דאיכא למידק דרבינו לא חשש אלא לרקבון הסמפונות ולא חשש למים הנמצאים בתוכה וקשה דלקמן פסק בריאה שנמצאו בה אבעבועות שאם נמצא בהן ליחה סרוחה או מים סרוחים או עכורין טריפה ואין לחלק בין אבעבועות לנשפכה כקיתון דאדרבה נשפכה כקיתון גריע טפי שהרי נפסדה כולה להדיא לכך י"ל דרבינו סיים ואם לאו בשר הריאה בלבד הוא שנימוק וכשרה כלומר דלא הכשיר אלא בנימוק הבשר שנמס כדונג ולא נמצא בו רעותא אחרת הא אם היה שם סרוח או עכור פשיטא דטריפה והנה לא מצאנו לרבינו שהזכיר ההיא דר' נחמן שם דקאמר ריאה שנימוקה מקצתה אפילו מחזקת רביעית כשרה ותניא כוותיה הכי וכן הקשה הרב לח"מ ולא תירץ כלום ואפשר דס"ל לרבינו דנפיק מדין נשפכה כקיתון דכיון שנתן טעם דבנימוק הבשר כולו כשרה אם הסמפונות קיימין מכלל דבמקצתה שנימוקה והקרום קיים אין צריך אפילו בדיקת הסמפונות שוב מצאתי להכנה"ג יו"ד סימן ל"ו בהגהת הב"י סוף אות ס"ב שכתב דאפשר דרבינו השמיט דין זה משום דהוא פוסק דחסרון שבפנים שמיה חסרון (ודלא כהרב לח"מ) ור"נ והברייתא ס"ל דלא שמיה חסרון ובפ"ח כתב דאם חסרה הריאה טריפה דהוא חסרון בפועל משא"כ בנשפכה כקיתון דאין כאן חסרון בפועל וכו' עיי"ש. ואחרי המחילה כיון שרבינו סיים ואם לאו בשר הריאה הוא שנימוק וכשרה הרי דקרי ליה נימוק ומימרא דר"נ וברייתא בנימוק הוא מוכרח שמציאות נשפכה כקיתון כמציאות ר"נ וברייתא אלא שזה בכולה וזה במקצתה עוד נדחק שם בתירוץ אחר עיין עליו.