מעשה רקח על הלכות שחיטה ז:כא

כל עוף וכו'. הנה כוונת רבינו מבוארת במ"ש כמראה בני מעים משום דמראה ירוק כולל ככרתי דהיינו וירד"י בלעז וכולל כמוריקא שהוא הכרכום דהיינו אמרילי"ו ואם מצינו כבד כמראה מוריקא אין לחוש לו כלל שדרך הכבד כשהוא שמן להיות כך ולכך דייק לכתוב כמראה בני מעים דאין לטעות שהרי ידוע ומפורסם דהבני מעים של עוף מראיהן נוטה לכרתי ולא למוריקא כלל ובדין זה מתבארת כונת רבינו בגמרא דכיון שהוא סבור דלב וכבד וקרקבן כיון שנשרפו מקצתן הרי הוא כאילו ניטלו כולם כדמשמע מהברייתא דקתני התם אדתניא דנפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולין וכו' דלא נאמר זה אלא בלב וכבד וקרקבן. מעתה צריכין אנו להבין דכי בעי רב יוסף הוריק הכבד כנגד בני מעים מהו היינו מחמת חולי ובעי אם יש לחוש להבני מעים שהם הדקים שנקיבתן במשהו ותירץ לו טריפה כלומר הן הכי נמי דחיישינן לנקיבת הדקים מחמת חולי הכבד ואהא פריך ליה ולא יהא אלא ניטלה כלומר גם בניטלה הכבד מחמת חולי שנתהוה בו הרי היא כשרה כדתנן במתני' דלקמן ולמה לא חיישינן לנקיבת הבני מעים מחמת חולי ולזה בא רבא ואמר כיון שהוריק הכבד כנגד בני מעים וכו' כלומר עפ"י בעיית רב יוסף שחשש להבני מעים בא רבא וחדש לו דודאי נפלה לאור וכיון שכן לא די הטרפות מחמת הכבד אלא גם הבני מעים בידוע שניקבו אי נמי י"ל דרבא גופיה לא פסקא ליה מלתא בברייתא דקמן אי חשבינן למכות אש כאילו ניטל כל האבר או לא להכי תירץ לרב יוסף מלתא פסיקתא דודאי הבני מעים נקיבתן בכל שהוא אך לפי פשט הש"ס לקמן והאמוראים שהוזכרו בדין זה שם כולן אמרו בסתם כהברייתא משמע דפסיקא להו מלתא דכיון שהוריקו הרי הוא כאילו ניטלו נמצא שלפי האמת אין אנו צריכין להוריקה הכבד כנגד הבני מעים דבהורקת הכבד כמראה בני מעים לחוד סגי להטריף כיון דחשבינן ליה כאלו ניטל כולו ולכך לא הזכירו רבינו כנ"ל לפי שיטתו ז"ל ומתורצת לפ"ז השגת הראב"ד ז"ל ואין צריך למה שנדחק מרן ז"ל עיין עליו ועיין עוד להרב כנה"ג והנראה לענ"ד כתבתי. ודע שהשלטי גבורים שם הקשה על רבינו ממ"ש בפי' המשנה למ"ש בחיבורו וכתב שצ"ע וכוונתו לפי הגירסא דאל"כ כמה פעמים מצינו כיוצא בה ברבינו ז"ל.

וכן הושט וכו'. שם דף מ"ג אמר רבא שני עורות יש לו לושט חיצון אדום ופנימי לבן ניקב זה בלא זה כשר למה ליה למימר חיצון אדום ופנימי לבן דאי חליף טריפה ופי' רש"י דשניהם נטולין ממקום שהן ראוין להיות ואין לך נקיבה גדולה מזו עיי"ש ולכאורה קשה דמי הכריחו לפרש דשניהם נטולין וכו' לימא טעמא משום דנשתנו מראיהן והרי הן כאילו נקבו כדאמרן גבי כבד דף נ"ג וי"ל דאי משום שינוי מראה לא הוה מפסיל דלא מצינו שינוי מראה שפוסל אלא בריאה וההיא דכבד הוא משום שנפל לאור להכי הוכרח לפרש דהוו נטולין ממקום קביעותן משמע דאם אחד מהם הוא שנשתנה מראיתו אין בו שום פיסול כיון שהטעם אינו משום שינוי מראה וזו היא דעת בעל העיטור שהביא הרא"ש ז"ל משום דאמרינן דחד מהם לקה וחברו מגין עליו ואיכא מ"ד דטריפה וכן נ"ל דלא דמי לנקב קטן דחבריה מגין עליו אבל כאן שכולו לקוי אין מתקיים ע"י השני ע"כ וקשה כנ"ל דלא מצינו שינוי מראה שפוסל אלא בריאה דוקא והגהות אשר"י כתב שם שיש פי' אחר שאם האדים הפנימי טריפה אבל אם נתלבן החיצון כשרה ע"כ נראה שטעמו משום שהפנימי הוא העיקר שדרך האכילה עוברת בו ורבינו נראה שכוונתו כפי' רש"י שהרי כתב וכן הושט שנמצא וכו' ולא אמר נשתנה מראה טבעו ומה שסיים הרי הוא כאילו אינו ר"ל כאילו אינו הושט כולו ואם נהפך אחד מהם לבדו אין בידינו להטריף לדעת רבינו כלל חדא דלא כתב כאילו אינו אלא על הפיכת שניהם אבל באחד מקום יש בראש לומר דכיון דסוף כל סוף איתיה הרי חברו מגין עליו ועוד דאין שינוי מראה פוסל בשאר אברים אלא בריאה כנ"ל ותמיהני מהרב ב"ח ז"ל יו"ד סי' ל"ג שכתב דאי חליף האמור בגמרא ר"ל דחליף החיצון ונמצא לבן אי נמי הפנימי חליף ונמצא אדום וכן מ"ש הרמב"ם רצונו לומר שנמצא העור החיצון שלו לבן או הפנימי אדום דוי"ו דוהפנימי הוא במקום או וכו' ע"כ ותמיהא טובא דלשון חילוף אינו שייך אלא בשנים כמו קנין וחליפין וכיוצא ועוד דמי דחקו לפרש כן בגמרא ולדחוק כל כך בדברי רבינו דהוי"ו במקום או כאילו לא ידע רבינו לפרש דבריו והעיקר כמ"ש לפי ענ"ד.