מעשה רקח על הלכות שחיטה ד:יד

ישראל מומר וכו'. מבואר הדבר דבמומר לתיאבון קאמר וכמ"ש מרן ז"ל משום דלא שביק היתרא ואכיל איסורא וכו' ולהכי לא בעינן ישראל עומד ע"ג אלא סגי בבדיקת סכין וכו' ומומר להכעיס כבר ביאר רבינו דינו בפי"א דהל' גזילה דין ב' דהרי הוא כאפיקורוס וכו' וככותי עובד ע"ז וכ"כ פ"ד דהל' רוצח דין י' עיי"ש ושם כתב דאפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה אפיקורוס וכו' מצוה להרגם אם יש בידו כח להרגן בסיף בפרהסיא הורג ע"כ מדקרי ליה אפיקורוס וכללו בעובד ע"ז וכופר בתורה וגם התיר דמו להדיא אפילו בפרהסיא א"כ הוי שחיטתו נבילה מדאורייתא ונכלל בעובדי ע"ז ומחלל שבת בפרהסיא שהזכיר כאן ששחיטתן נבילה מדאורייתא ועיין להכנה"ג יו"ד בהגהת הטור אות ט"ו שכתב דלדעת רבינו מומר להכעיס אינו אלא מדרבנן דאם איתא אדאשמועינן מומר לע"ז או מחלל שבת וכו' לישמועינן רבותא דאפילו מומר להכעיס וכ"ש אלו וכו' ע"כ ונמשך שם אחר דברי הרב דמשק אליעזר ז"ל ונראה שלא ראו ז"ל דברי רבינו הנ"ל מדלא הזכירוהו גם מצאתי כן להרמ"ך בכת"י הרי גם הוא הבין דלהכעיס דינו כאפיקורוס וק"ל.