מעשה רקח על הלכות שחיטה ד:טו

מי שהוא פסול לעדות וכו'. כתב מרן ז"ל סברת רבינו היא דעד כאן לא קאמר רבא ההיא דבודק סכין ונותן לו אלא בישראל מומר שפי' מומר שהוא מועד לעבור על המצוה ההיא ופרק עולה מעל צוארו וכו' ע"כ אם נפרש דבריו דבכל מקום שהוזכר בגמ' מומר היינו שהוא מועד לאותו דבר ורגיל בו יקשה עלינו מדברי רבינו פ"ג דמעשה הקרבנות דין ד' שחילק בין מומר סתם למומר שהורגל באותה עבירה וכבר עמד על זה המל"מ בפ"ג דהל' שגגות עיי"ש. ולענ"ד נראה דלא נתכוון מרן ז"ל אלא למומר זה שהזכיר רבא שם דף ד' דקאמר ישראל מומר אוכל נבילות וכו' מדקאמר אוכל נבילות שמע מינה שהוא מועד ורגיל בכך אבל בעלמא יתכן מועד ויתכן שאינו מועד ודו"ק.