מעשה רקח על הלכות שחיטה ג:כג

גרגרת שנפסק וכו'. מרן ז"ל הקשה על רבינו ממ"ש במקום הראוי לשחיטה הרי זו נבילה דמשמע דשלא במקום הראוי לשחיטה הויא טריפה וקשה על זה דלמה לא מנה רבינו בע' טרפיות פ"י נפסק רוב הקנה למעלה שלא במקום שחיטה ועוד שהרי כתב בפרק זה דין י"ב גבי הגרמה שאם לא שייר בחיטי פסולה דהיינו נבילה וצ"ע עכ"ל. והיא קושיא עצמית שהרי מנה שם באות ב' ניקב תרבץ הושט והזכירו רבינו פ"א דין ו' ומנה שם באות כ"ט ניקב הקנה למטה במקום שאינו ראוי לשחיטה ואילו ניקב או שחט למעלה במקום שאינו ראוי לשחיטה לא כתבו להדיא לא שם ולא באלו הפרקין עד שמרן ז"ל לא מצא מקום להקשות עליו כי אם מכח זה הדיוק.

ולולי דמסתפינא אמינא דדברי רבינו דייקי דס"ל דפיסול זה בכלל הגרמה הוא וכי היכי דלא מנה בע' טרפיות הה' דברים המפסידים השחיטה מפני היותם נבילות ולא טריפות ה"נ לא מנה נפסק הקנה למעלה שלא במקום הראוי לשחיטה דכיון דאינו ראוי לשחיטה הו"ל כמחתך בשר בעלמא ומה לי שחיטה ומה לי נקיבה או חיתוך ומדוייק טפי שבפ"א כשהזכיר שחיטת תרבץ הושט לא הזכיר להדיא דין שחיטת הקנה למעלה מחיטי נראה מפני שנתכוון להפרידם דבושט הויא טריפה ובקנה הויא נבילה וזהו הטעם שלא מנה בע' טרפיות אלא ניקב תרבץ הושט ופסוקת הגרגרת למטה דדינו כריאה דנקיבתה במשהו ומעתה מ"ש כאן במקום הראוי לשחיטה לא בא לאפוקי למעלה אלא בא לאפוקי למטה דנקיבתה כל שהוא ואינו ברוב ואף שמדברי הגמרא מוכח קצת דהויא טריפה מ"מ אינו מבואר כלל דלא מצינו להדיא בגמרא דין זה דניקב רוב הקנה למעלה במקום שאינו ראוי לשחיטה בשום מקום וגם אין דרכו של רבינו לכתוב אלא הדינים המפורשים בגמרא מ"מ גם לפי דבריו קצת קשה דכיון דהזכיר רבינו שלא במקום הראוי לשחיטה בושט היה לו להזכיר ג"כ בקנה אי ס"ל דדינן שוה אלא נראה כמ"ש. ומאי דקאמר רבי ישבב כל שנפסלה בשחיטתה נבילה וכל ששחיטתה כראוי ודבר אחר גורם לה ליפסל וכו' ובכלל ההגרמה וכיון שאינו מקום שחיטה היינו שחט היינו חתך כנ"ל דודאי אין שום סברא לומר שיועיל בה שחיטה זהו הנראה לענ"ד לקיים דברי רבינו והמעיין יבחר.

וכן אם ניקבה כאיסר. שם דף נ"ד עד כמה תחסר רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי ובגמרא אמר ר' נחמן כאיסר כיותר מכאיסר אלמא קסבר רב נחמן עד ולא עד בכלל איתיביה רבא לר"נ וכו' ומסקינן התם לחומרא דכל שיעורי דחכמים להחמיר וכו' ומשמע ודאי דקיימא מתני' בעד ולא עד בכלל וכ"כ רש"י ז"ל ורבינו כאן העתיק לשון הגמרא שבדף מ"ה ולא ביאר אך מצינן למימר דסתמו כפירושו דכיון שהגיע לכאיסר נבילה והיינו עד ולא עד בכלל. אך בפירושו להמשנה ראיתי שכתב בהך מתני' דאם הוא כאיסר מצומצם או פחות כשרה וכו' וכן מצאתי להרע"ב וכן הלכה ע"כ והוא דבר תמוה דהוה היפך מסקנת הגמרא להדיא וכבר עמד עליהם הפר"ח יו"ד סי' ל"ד והניחם בצ"ע אך מצאתי להשלטי גבורים שהביא דעת חכמי הצרפתים כדברי רבינו בפי' המשנה דבאיסר מצומצם כשרה וא"כ צריך לומר דס"ל כרבא דהוא בתרא ופליג אר"נ וסתם תלמודא משמע דהכי ס"ל מדקאמר אלמא קסבר ר"נ וכו' משמע דאנן לא קי"ל הכי אי נמי דר"נ באיסר שחוק איירי דהיינו יוצא ונכנס בדוחק ודלא כפי' רש"י אבל מצומצם גמור מודה ואזיל דהוי כפחות וכשר.