מעשה רקח על הלכות שחיטה ג:ב

שהייה כיצד. כתב הכנה"ג יו"ד סי' כ"ג בשם הגהת מהר"י וייל ז"ל וז"ל שהייה למה אסורה מפני שנראה כשתי שחיטות וקרא אמר ושחט משמע שחיטה אחת ולא שתי שחיטות. טעם אחר מפני שהדם נבלע באברים בשעת שהייה משום בעיתותא דבהמה ושוב אינו יוצא אפי' ע"י מליחה וכו' ע"כ. ולא ידעתי למה נתן טעם לשהייה לחוד ומאי איריא הרי חמשה דברים המפסידין השחיטה שוין בדינן ומכ"ש שהם הלכה למשה מסיני בלי שום טעם ואולי נאמר דבאינך לא הוצרך לתת טעם דמבואר מעצמו דהרי לא שחט כראוי משא"כ בשהייה דשחט כראוי ובמקום שחיטה ומה לו אם שהה קצת ועוד י"ל דהיכא דאיכא למדרש דרשינן.

בין בשוגג בין במזיד בין באונס וחזר וכו'. כך כתוב בגירסאות שלפנינו ולשון הטור והרב ב"י בדברי רבינו בין ברצון וכתב הפרישה דגבי אדם מועד לעולם אמרינן הכי ופירשו התוס' בין ששהה אותו שוגג ומזיד בין באונס בין ברצון ע"כ. והפר"ח הביא שם משם רש"י בע"ז דף נ"ד דמזיד ורצון חדא מלתא היא וכו' עיי"ש.