מעשה רקח על הלכות שחיטה ב:כב

שאין חוששין וכו' לפיכך וכו'. הלשון מגומגם דנראה דטעם נכרי ששחט היינו משום דאזלינן אחר מחשבתו וזה אינו דרבינו פ"ד דין י"א כתב דשחיטת נכרי פסולה משום קרא דכתיב וקרא לך ואכלת מזבחו לא משום פיסול מחשבה ואין לומר דכוונתו דאפילו למאן דאזיל בתר מחשבה דהיינו ר' אליעזר דס"ל בגמרא דף י"ג דסתם מחשבת נכרי לע"ז זהו דוקא לגבי שוחט גופיה לא לגבי אידך וכלומר שדין זה מוסכם דא"א לומר כן דהרי ר"א פוסל אפילו בשחט זה וחשב זה כדאיתא במשנה וגמרא שם ואפשר שכוונתו כלפי המחשבות שהזכיר לעיל וכלומר דאפילו אינהו לא פסלי אלא בשוחט לא לבעל הבהמה דמחשבת בעל הבהמה אינו מעלה ולא מוריד ולכוונה זו רמז לנו במ"ש כמו שיתבאר פ"ד כנ"ל וק"ל.