מעשה רקח על הלכות שחיטה ב:ט

השוחט וכו'. משנה וגמרא שם ופשטן של דברי רבינו דדוקא בחתך כל הראש הוא דבעינן הולכה והבאה אי נמי מלא שני צוארים אבל לשחיטת הסימנין לחוד בהולכה לחודה או בהבאה לחודה סגי דכיון שהם דקים בכל שהוא הם נחתכים וכפשטא דמתני' וגמרא דלא בעינן שיעור שני צוארים אלא בשוחט ובשחיטתו התיז את הראש דכן דעת הרמב"ן ז"ל וכמ"ש מרן הקדוש עיין עליו. אלא שראיתי להרב לח"מ ז"ל שהקשה קושיא חזקה הרבה ממ"ש פ"ק דחולין דף י"ב דתני אושעיא זעירא דמן חבריא זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה ר' נתן מכשיר וחכמים פוסלין הוא תני לה והוא אמר לה הלכה כר"נ והא בעינן מוליך ומביא שהלכה ובאה כדרכה ופי' רש"י והא בעינן מוליך ומביא כדתנן בפ"ב ע"כ והיינו מתני' דהכא נראה דס"ל לסתם תלמודא דהך מתני' דקתני היה שוחט והתיז את הראש לאו היינו שחתך הראש ממש והתיזו אלא לחתיכת הסימנין קרי התזת הראש ומכח קושיא זו נדחק בדברי רבינו ופי' דכוונתו דבין בהתזת הראש בין בחתיכת הסימנין בעינן הולכה והובאה אי נמי מלא שני צוארין וכו' ע"כ. והן אמת דמצינו כיוצא בו שם דף כ"ז מנין לרבות את הראש שכבר הותז והיינו חתיכת הסימנין וכן הכריח הר"ן ז"ל וחלק על הרמב"ן ז"ל עיין עליו וכן הסכימו הפוסקים והמפרשים ז"ל רובם ככולם.

אך אנן מה נענה לדברי מרן הקדוש ופשטן של דברי רבינו לכך נראה להצדיק דבריהם ע"פ האמת והצדק וזה משום דבסוגיין מייתי תלמודא עובדא דרבא הוה בדיק להו גירא לר' יונה בר תחליפא ושחט בה עופא בהדי דפרח ופריך ודילמא עביד חלדה ומתרץ חזינן גדפי דמיפרמי ופריך והא בעי כיסוי וכו' ע"כ. ומדלא פריך נמי הא בעינן הולכה והובאה כי קושיין דר' נתן שמע מינה דלא ס"ל לתלמודא הך מלתא לפי האמת ומאי דמותיב לה התם מצינן לדחויי דלא הקשה כן אלא לגלות דעת התרצן וכו' והתרצן נתחכם ותירץ לו לפי דרכו איך שיהיה סוגיא בדוכתא עדיפא ומעשה רב וגם בדף ל"א מייתי להא דר"נ ולא פריך עלה מידי משמע דניחא ליה ותו איכא לאוכוחי הכי מלישנא דמתני' גופה דקתני היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת וכו' ואם איתא דחתיכת סימנין בלחוד קאמר אמאי נקט בלישניה התזת הראש לימא היה שוחט וחתך הסימנין בבת אחת וכו' וכי תימא דאי הוה קתני הכי הוה אמינא דאם היה שוחט והתיז את הראש ממש אפילו היה בסכין מלא שני צוארין פסולה משום דרסה הא ליתא דמכיון דקתני ברישא התיז את הראש בבת אחת פסולה משמע דדוקא דרך התזה הוא דהויא פסולה אבל בדרך שחיטה לא אלא ודאי דס"ל למתני' וגמרא דדוקא בשחתך כל הראש הוא דבעינן מלא שני צוארין אבל לחתיכת הסימנין לא בעינן אלא מלא צואר אחד ותו לא ובהכי צדקו דברי רבינו והרמב"ן ז"ל ומרן הקדוש ודו"ק כי נכון הוא שבח להשי"ת ועיין מ"ש עוד בדין י"א.