מעשה רקח על הלכות שחיטה ב:ח

שאם היה צואר וכו'. נראה פשוט דאף בדיעבד קאמר דפסולה שמא דרס והתוס' כתבו שם שאם אמר בריא לי שלא דרסתי שרי ורבינו שסתם אפשר דס"ל הכי ואפשר דס"ל כסברת הרא"ה ששחיטתו פסולה משום קנס שמא פעם אחרת יעשה כן וידרוס ולאו אדעתיה.

לפיכך אם היה עוף וכו'. יש קצת ספק מה דין החיה אם נדמייה לבהמה כפי הכלל או דלמא כיון דתלי מלתא בכבדות הרי החיה סתמה קלה מן הבהמה הרבה ולא מצאתי לשום פוסק שהזכיר דין החיה בזה. לבד ראה זה מצאתי להרב ב"י יו"ד בסוף סי' ו' שכתב שכל מין עוף קאמרינן אף אם ימצא כבד וכן בבהמה אף אם תמצא קלה וכו' ע"כ מעתה אף אנו נאמר דחיה בכלל בהמה.