מעשה רקח על הלכות שחיטה ב:יא

אין שחיטת החולין וכו'. עיין לרבינו פ"א דפסולי המוקדשין וראיתי להרב כנה"ג יו"ד סי' ג' שכתב וז"ל וראיתי להרמב"ם זלה"ה שכתב נשחטה בהליכתה ולפי הדקדוק דקאי לסכין הו"ל למימר בהליכתו ונ"ל דהרמב"ם מפרש שחטה כדרכה כלומר בהליכתה של הבהמה בעוד שהבהמה הולכת כדרכה שחטה כההיא וכו' ע"כ ולא ידעתי מי דחקו לפרש כן דאי ממ"ש רבינו שחטה בהליכתה בהכרח להסכין קאי שהרי הקדים שזרק סכין לנועצה בכותל וכו' הרי שהזכיר בלשון נקבה בסכין אלא נראה דבכל גווני איירי והחידוש הנכון דאף שהסכין שחטה מעצמה דרך הליכתה אפ"ה כשרה דאילו בבהמה מה לי שהיא רבוצה מה לי שהיא עומדת או הולכת. ובעיקר דינו של רבינו ראיתי למרן ז"ל שהביא דברי הגמרא ופירוש רש"י ז"ל ולפי מ"ש הוא עצמו לעיל דין ט' דדעת רבינו דלחתיכת סימנין לחוד א"צ הולכה והובאה ולא מלא שני צוארין וכמ"ש שם בס"ד לא הוה ליה לאתויי הא אלא הו"ל לאתויי הך דר' נתן דאיתא בדף ל"א ורבינו נמי לא הוצרך שהלכה ובאה כדרכה אלא כתב סתם דמשמע דא"צ להולכה והבאה אפילו במלא צואר לחוד וק"ל.