מעשה רקח על הלכות שחיטה א:ב

לפיכך וכו'. כתב הרב לח"מ ז"ל כלומר כיון שאמרנו שהשחיטה היא מצות עשה ואינה רשות לכך צריך לברך ע"כ. ולכאורה כך היה נראה לענ"ד אך אין נראה כלל דא"כ משמע דמפני היותה מ"ע מן התורה היא דיברך הא אם היא מ"ע דרבנן לא יברך וזה אינו דכמה מ"ע דרבנן וחייבים אנו לברך וכמ"ש רבינו פי"א דהל' ברכות לכן נראה כמ"ש מרן ז"ל דבא לתת טעם למה שקדם דהלכות שחיטה שוין בין בבהמה חיה ועוף ולכך דין הוא לברך ברכה שוה לכולן ואין לחלק בברכה זו וכו' ומסתבר עוד שכן הוא האמת דאם לא כן מלתא דפשיטא היא שעל כל המצות יש לנו לברך ולא ס"ד שתהיה רשות מכיון שהקדים שהיא מ"ע וק"ל. ומ"ש

ואם לא בירך וכו' כלומר דאם כבר שחט אין לו לברך עוד וכמ"ש בהל' ברכות שם דין ו'.

ומותר לחתוך וכו'. מבואר בגמרא דבין לישראל בין לגוי שרי ולית ביה משום אבר מן החי ורבינו פ"ט דמלכים פסק דלבני נח אסור משום אבמ"ה והרשב"א ומרן ז"ל הניחוהו בצ"ע ועיין להרב כנה"ג יו"ד סי' י"ד שהאריך בזה אך אשתמיטיתיה מ"ש רבינו פ"ב דאבות הטומאה דין א' שכתב דאבר המפרכסת אסור לב"נ כפורש מן החי עיי"ש.