מעשה רקח על הלכות שחיטה א:ג

ובחגבים נאמר וכו'. פסוק זה לא הוזכר בגמרא כלל ואדרבה משמע דכי כתיבה אסיפה במקום שחיטה כמו הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם אז מוכחינן דבאסיפה לחוד קאמר אבל אי כתיבה אסיפה לחודה אין להוכיח כן. אכן לדעת רבינו צ"ל דכי קאמר בגמרא הכי אינו אלא כלפי הקושיא שהקשה מויאספו את השליו ולא הקשה כן אלא משום דאמר תחילה דעוף בעי שחיטה וכלפי הקושיא הוצרך לתרץ כן לאוקומי שחיטה בעוף אבל אי לא הוה מוכח מתחילה דבעי שחיטה לעוף לא הוה פריך מידי מויאספו את השליו דהוה אמינא הן הכי נמי וכיון שכן בחגבים דליכא סתירה אם נאמר באסיפה בעלמא הן הכי נמי דילפינן מקרא וכבר הוכחנו דדרכו של רבינו למילף מקראי אף דלא הוו לפום הש"ס במלתא דלית בה נפקותא לענין דינא ודוק ועיין למרן והרב לח"מ והרב כנה"ג יו"ד סי' י"ג.

לפיכך אם מתו וכו'. הלשון מגומגם דכיון שסיים דאסיפת הדגים כשחיטת בקר וצאן מעתה אם מתו קודם אסיפתן הו"ל לאוסרן דומיא דמתו קודם שחיטה ואף לפי מ"ש מרן ז"ל דבבהמה קפדינן על השחיטה קודם שתמות אי משום נבילה אי משום אבר מן החי משא"כ בדגים וכו' ע"כ מ"מ תיבת לפיכך לא תתישב והו"ל למימר ואם מתו מאליהן וכו' ואולי י"ל דכוונתו שמתו אחר שצדם קודם שיוציאם מן המים דכיון שנצודו זו היא אסיפתן ומתיישב שפיר לפ"ז תיבת לפיכך ויותר נראה שתיבת לפיכך היא נמשכת עד ומותר לאכלם חיים שכוונתו שכיון דבאסיפה תליא מלתא אף שאספן חיים ואח"כ מתו מותרים כיון שקיים בהם מצות אסיפה אף דלשון אכילה לא יתיישב כל כך וגם מ"ש דמותר לאכלם חיים אם נפרש כפשוטו דהיינו חיים ממש יקשה עליו מההיא דשלהי פ' אמר ר' עקיבא דקאמר רב כהנא הוה קאי קמיה דרב והוה קמעבר שושיבא אפומיה אמר ליה שקליה דלא לימרו מיכל קאכיל ליה וקעבר משום בל תשקצו ופי' רש"י שושיבא מין חגב טהור ע"כ הרי דאסור לאכול החגב חי וה"ה לדגים דאתקוש להדיא בקרא דזאת תורת הבהמה וכו' וגם בלשון אסיפה. לכן נראה כמ"ש שכוונתו לבשלם או לצלותם כשהם חיים דידוע הוא שאין דרך לאכול דגים בלא בישול וכמ"ש פי"ז דהל' מאכלות אסורות דיש בהם משום בשולי גוים משום שאין נאכלין חיים וכו' מפני שקדם לעיל דבבהמה אף שנשחטה אסור לאכול מבשרה כל זמן שהיא מפרכסת לכך השמיענו דבדגים אין הדין כן ועיין עוד להרב כנה"ג שם.