מעשה רקח על הלכות תשובה א:ב

שעיר המשתלח וכו'. שבועות דף ב' ובגמרא דף י"ב. ובדברי מרן אמר אעשה צ"ל עבר אעשה:

אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות. כתב מרן הקדוש דצ"ע דהוא ודאי פסק כרבנן ואם כן היכי פסק דעל הקלות בלא תשובה מכפר יום הכפורים הא לרבנן בין קלות בין חמורות בעי תשובה דוקא כדמוכח בפ"ק דשבועות דף י"ג דפריך האי עשה היכי דמי אי דעבד תשובה וכו' אמר רבי זירא בעומד במרדו ורבי היא וכו' ומשמע דלרבנן בעי תשובה גם אעשה ע"כ. ונראה לענ"ד דרבינו רוח ה' דבר בו והמציא דין זה מההיא דפרקא בתרא דיומא דף פ"ה דמוכח מינה דלרבי אעשה ול"ת אפי' בלא יום הכפורים מכפר ליה דאיתא התם אמתניתין דחטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויוה"כ מכפרין עם התשובה ופריך עם התשובה אין בפני עצמן לא נימא דלא כרבי דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בשר שאם עשה תשובה יוה"כ מכפר ואם לא עשה תשובה אין יוה"כ מכפר אפילו תימה רבי תשובה בעיא יוה"כ יוה"כ לא בעיא תשובה ע"כ ומדאוקימו למתניתין כרבי ואמצעיתא דהך מתניתין קתני חילוקא דבין קלות לחמורות בלפני יוה"כ דבקלות לא בעי יוה"כ ותשובה לחוד סגי וחמורות תשובה תולה עד יוה"כ מוכח דלרבי אקלות אפילו בלא יוה"כ מכפר דתשובה לחוד סגי וכי קאמר תלמודא לרבי תשובה בעיא יוה"כ וכו' לא קאי אלא אחמורות דאי לא תימא הכי היכי בעי לאוקומי רישא כרבי כיון דאמציעתא קתני דתשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל ל"ת בלא יוה"כ כלל ומאי דקאמר אפילו תימא רבי וכו' רוצה לומר דיוה"כ על כל פנים מכפר אפי' בלא תשובה אבל בתשובה בלא יוה"כ יש עבירות שמתכפרים מיד ויש דבעי גם כן יוה"כ והשתא דחזינן לרבי דעל כרחין איכא חילוק בין קלות לחמורות דבקלות לא בעי יוה"כ הוא הדין לרבנן דפליג ארבי וסבירא להו דגם בעי תשובה עם יוה"כ מסתברא דלא פליגי דבעי תרתי אלא בחמורות דרבי לא בעי תשובה ויוה"כ לחוד סגי ואינהו בעו תרוייהו אבל בקלות דלרבי קילי טפי דלא בעי יוה"כ דוקא דתשובה לחוד בלא יוה"כ מכפר לרבנן דמחמרי טפי מרבי בחמורות נחתינן דרגא בקלות ונימא דס"ל דבעי יוה"כ דוקא ותשובה לחוד לא סגי דהא לפי הש"ס יוה"כ אלים חיליה מתשובה לחוד ואם כן מאי דסבירא ליה לרבי בחמורות סבירא להו לרבנן בקלות. אי נמי מצינן למימר דכיון דלפי הש"ס שם מתניתין אתיא כרבנן להדיא דמדקאמר נימא דלא כרבי מכלל דלרבנן אתיא כפשטא רוצה לומר דיש חילוק בין קלות לחמורות אלא דעשה ול"ת דקתני מתניתין דתשובה לחוד סגי על כרחין לומר דעשה ול"ת הניתק לעשה קאמר אבל ל"ת גרידא אין התשובה לחוד סגי דבעי על כל פנים יוה"כ כמו שכתבו בגמרא שם השתא על ל"ת וכו' ונמצא מבואר דלרבנן נמי בקלות יוה"כ לחוד סגי ועל עשה גרידא הא קי"ל דאינו זז משם עד שמוחלין לו והוא מוסכם אליבא דכו"ע ודו"ק ולפי זה מ"ש בגמ' דשבועות האי עשה היכי דמי וכו' לאו מעשה לחוד פריך אלא מכולהו דאיתנהו במתניתין ומאי דנקט עשה היינו משום הצד האחר דאי עבד תשובה מוחלין לו מיד דהיינו דוקא בעשה והשתא נמי אתי שפיר מאי דלא מתרץ אפילו רבנן היא משום דכוונת המקשן והתרצן לאוקומי כולה מתניתין בחדא מחתא דכולהו יוה"כ מכפר בחד גוונא אבל הן הכי נמי דכרבנן נמי אתיא מתניתין ועשה ול"ת אפי' בלא עשה תשובה והחמורות בתשובה דוקא עם יוה"כ ורבינו פסק כרבנן דרבי כמ"ש מרן ז"ל ועיין להרב לח"מ ז"ל, ונכון: