מעשה רקח על הלכות פרה אדומה ה:ז

הנוגע בפרים וכו'. לעיל הל' ב' כתב רבינו והפרה עצמה אינה מטמאה לא אדם ולא כלים שנגעו בו אלא המתעסק בה בלבד וכו' משמע דאוכלין ומשקין מטמא וכן דקדק מרן ז"ל עיין עליו אמנם בפ"ו דשאר אבות הטומאות כתב השורף פרה ושעירים הנשרפין והמשלח את השעיר וכו' אם נגעו באוכלין הרי הן שני לטומאה ותמה עליו מרן ז"ל דאיך אפשר שיטמאו בגדים ולא יטמאו אוכלין אלא להיות שני לכך נראה דאפרה ופרים ושעיר עצמן קאי וכו' וכר' מאיר דפ' טבול יום ובסוף הניחה בצ"ע והוא היפך מ"ש כאן גם הרב המבי"ט בקרית ספר הקשה קושית מרן ז"ל כאן והניחה בצ"ע ועיין מ"ש בס' צרור החיים ז"ל ובמ"ש אני הצעיר ספ"ו דשאר אבות הטומאות גם מ"ש מרן ומהר"י קורקוס ז"ל דרבינו פסק כר' שמעון אין נראה כלל דטעמיה דר"ש מפני שהיתה לה שעת הכושר דהיינו שנפדית ע"ג מערכתה וכריש לקיש (פמ"ב) [בפרק מרובה] ורבינו פסק דאינה נפדית כמ"ש לעיל פ"א הל' ט':