מעשה רקח על הלכות פרה אדומה ה:ה

מאימתי מטמאין בגדים וכו'. הקשה הרב ברכת הזבח וז"ל למאי דפסק רבינו רפ"ט מהל' קרבן פסח כרב אמי דהמוציא בשר פסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח ובפסחים דף פ"ה פריך אר"א ממתני' הראשונים מטמאין בגדים וכו' והא לא נח ומשני בניגררין ופי' רש"י אקרקע דהוי הנחה ותוס' כתבו דלאו דוקא הוא הדין במעבירן סמוך ג' לקרקע עיי"ש וזולת זה לא מטמא בגדים אמוציאין דבעי הנחה ומהתימה על רבינו למה השמיט בכאן ולא ביאר בדבריו דאינו מטמא אלא בנגררין וצ"ע עכ"ל ומאי דנראה לענ"ד עם מ"ש התוס' בזבחים דף ק"ד דמבעיא לן התם פרים הנשרפין ושעירין הנשרפין שיצא רובו במיעוט אבר מהו ופי' רש"י דלענין לטמאות המתעסקין בהם הוא דקמבעיא ליה והקשו התוס' ז"ל מהך דהכא דבעינן שיניח וכיון דמדמינן לשבת הרי בשבת הוא פטור כיון דאגודו בפנים ותירצו דלענין לשורפו בפנים הוא דקמבעיא ליה וגם שם בפ' שני שעירי הוקשה להם מהא דאגודו בפנים ונדחקו ברוב הפר היה בחוץ איירי עיין עליהם ורבינו ס"ל כפי' רש"י בהך בעיא דיציאת רוב במיעוט אבר ולפ"ז לא דומיא לשבת ומינה דלענין טומאה לא מדמינן לשבת וכיון דלא חילקו הך חילוקא דר"א בסוגיא בדוכתא שמע מינה דאידחו דברי ר"א לענין טומאה כאמור ובסוכה דף י"ח אמרו ג"כ טומאה אשבת קרמית שאני טומאה דהלכתא גמירי לה ולכך סתם רבינו הדין דבכל גווני קאמרה מתני' וכפשטא דסוגיין אך לא משמע כן ממ"ש ס"פ י"ט דפסולי המוקדשין עיי"ש וצ"ע: