מעשה רקח על הלכות פרה אדומה ד:טו

והיכן מקדש וכו' עד אפילו במקדה של חרס. הקשה התוס' יו"ט ז"ל דלא ידע טעמא למה התיר מקדה של חרס דאמאי יגרע כלי זה שלא יהיה מכלי אבנים כשאר כל הכלים וכו' ע"כ. ולכאורה הוא נראה לענ"ד דתקנת כלי אבנים אינו אלא משום מעלה יתירה כמ"ש רבינו בפ"ב ואינו מן הדין ובקידוש ידים ורגלים שהוא כשר בחוץ ובכלי חול דבשאר קדושין פסול כמ"ש רבינו פ"ה דביאת מקדש דהכא הכל כשר ולכך בא ר' יוחנן לגזם הענין דאפילו במקדה של חרס אם קדש כשר לא שלכתחילה יש לו לקדש כך ושוב ראיתי להרב חיים אבועלפיה ז"ל פרשת חקת דף צ"א שתירץ דבקידוש בעינן כלי וכלי חרס נקרא כלי בפסוק משא"כ כלי אבנים דאינו נקרא כלי לענין טומאה ושפתים ישק: