מעשה רקח על הלכות קריאת שמע ד:ז

כל מי שהוא פטור מלקרות קרית שמע וכו'. ס"פ (מ"ש) [היה קורא] דף י"ז ופ' מקום שנהגו (פסחים דף נ"ה) רמינן דרבנן ארבנן ודרשב"ג ארשב"ג ותירץ רבי יוחנן מוחלפת השיטה ורב ששת תירץ דהכא אנן סהדי דלא מצי מכוין אבל גבי מלאכה אמרי מלאכה הוא דלית ליה וכו' ולרבנן לא מחזי כיוהרא כיון דכו"ע קרו וגבי מלאכה כיון דכו"ע עבדי מלאכה ואיהו לא עביד מחזי כיוהרא ע"כ ודברי רבינו צריכים ביאור טובא לפום הך סוגייא כמאן פסק דלפי מ"ש מרן הקדוש נראה דפסק כת"ק וכאוקמתא דרב ששת שהוא בתרא תדע שהרי הכריח מדבריו לדברי רבינו בענין הכוונה וכו' וכן פסק פ"ה דתענית וז"ל ומקום שנהגו לעשות בו מלאכה עושים ומקום שנהגו שלא לעשות אין עושים ובכל מקום ת"ח בטלים וכו'. אמנם קשה דהוי נגד הכלל דכל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה כדאיתא בב"מ דף ל"ז ובגיטין ובכתובות ותו קשה דהרב ב"י או"ח סי' ע' כתב דרבינו פסק כרשב"ג וכרבי יוחנן דקאמר מוחלפת השיטה ושכן פסק הרי"ף ואף שהרי"ף פסק להדיא כת"ק ר"ל לפי דברי ר"י שהחליף השיטה דנמצא דת"ק היינו רשב"ג ולפ"ז קשה ממ"ש רבינו בההיא דתענית דלא כרשב"ג שהרי רשב"ג התם לא חייש ליוהרא ורבינו חייש שלא התיר אלא ת"ח וכן מצאתי להרב תוס' יו"ט פ' מקום שנהגו שהקשה על הרב ב"י והוא ז"ל כתב דרבינו פסק כת"ק ולא ס"ל כללא דכל מקום ששנה רשב"ג ושכן ס"ל להרי"ף ז"ל יעו"ש וכ"כ מוהראנ"ח פ' מצורע ובאמת כן הוא גם כן בהתוס' בע"ז דף ל"ב דאיכא אמוראי דלא ס"ל הך כללא והרב לח"מ כתב לקושיא זו דרבינו פ"ה דתעניות פסק כרשב"ג וסמך אמ"ש אח"ז וכל העושה מלאכה אינו רואה סימן ברכה ע"כ ואחר המחילה הראויה אין נראה דאם כן אמאי הביא דברי הת"ק והניח דברי רשב"ג אלא ודאי הדבר מוכיח דפסק כת"ק. ומ"ש והעושה מלאכה אינו רואה סימן ברכה היינו מהברייתא השנוייה שם ומ"ש לעיל הוא מעיקר הדין ע"כ אחר המחילה רבה הם דברים דחוקים ויותר נראה לומר דרבינו פסק כת"ק לפום אוקמתא דרב ששת וכמ"ש מרן דלא כרשב"ג ומה שנראה לעניות דעתי דאין לנו הכרח חותך לומר דר"י דקאמר איפוך היינו הך דהכא כמ"ש הרב ב"י דאי משום דדרך הגמרא להפך הקמייתא א"כ בפ' מקום שנהגו דאפיך נימא התם נמי אפיך קמייתא א"כ מאי אולמי דהך מההיא ותדע שרש"י ז"ל פירש שם מוחלפת השיטה התנא שסידרן טעה באחד מהם והחליף שיטתו ע"כ הרי שלא הכריח איזו היא המוחלפת א"כ שפיר מצינן למימר דרבינו ס"ל דסברת רשב"ג דפ' מקום שנהגו היא המוחלפת ולפיכך פסק התם כוותיה והכא גבי קרית שמע לא רצה רבינו להקל כ"כ לפוטרו מ"מ לגמרי משום קבלת עול מ"ש והרי מצינו ברבן גמליאל שעשה מעשה גמור וקרא במקום שהיה פטור לגמרי ונתן טעם כדי שלא יבטל מעליו עול מלכות שמים אפילו שעה אחת וכן ר' יהודה הנשיא אף שהיה פטור לגמרי מפני שהיתה תורתו אומנותו והיה מלמד לתלמידים שהוא יותר מתורתו אומנותו ואפ"ה היה מקבל עליו עול מלכות שמים בפסוק ראשון מיהא ומן האמור לימד רבינו לפסוק כן ולכך לא פסק כת"ק לגמרי אלא כתב והוא שתהא דעתו מיושבת עליו ולדעת הת"ק אף שאין דעתו פנויה עליו שרי דהא סתם קאמר וכמ"ש הרב יצחק הלוי סימן מ"ו ומה גם שגם רשב"ג יודה בזמן הזה שבשום פעם אין אנו מכוונים היטב וכמ"ש מדברי התו' שם. עוד עלה בדעתי החלושה לומר דכל הפוסקים מסכימים לדעת אחת וכולם עולים ומתנבאים בסגנון אחד אלא דמקצתם כתבו הפסק כפי דורות הראשונים דהיינו הרא"ש ז"ל וסיעת מרחמוהי והרי"ף ודעימיה פסקו כפי דורות האלו וכבר זכיתי ומצאתי כן במהראנ"ח ז"ל פ' מצורע ומהר"ם פאדווה סי' ל"ט ד"ה מעלתך וכו' יעו"ש.

עד שתתיישב דעתו. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו בזה ועיין במגדל עוז באורך הביאו מרן ז"ל וכבר כתבתי לעיל.