מעשה רקח על הלכות קריאת שמע ד:ח

כל הטמאים וכו' ועזרא ובית דינו תיקנו וכו'. וא"ת ורבי יהודה דס"ל דבעל קרי מותר בדברי תורה וכי לא שמיעא ליה הך תקנה דעזרא וכבר נרגש מזה הרא"ש ז"ל וכתב דר"י ס"ל דעזרא לא תקן טבילה לדברי תורה אי נמי התנה שכל הרוצה לבטלה יבא ויבטלה דש"ד וכו' אי נמי לא פשטה ברוב ישראל וכ"כ התוס' שם וכתב עוד דהיינו דוקא במלתא דלא כתיבא בקרא אף שהיא אסמכתא בעלמא אבל אי כתיבא בקרא וגזרו בי"ד עליה אף אם לא פשטה אין בי"ד אחר יכול לבטלה יעו"ש. עיין מ"ש מרן והא דשאני לן בין כשהטעם שלא פשטה התקנה וכו' לאו מפני טעם אחר כתב רבינו פ"ב מהלכות ממרין וז"ל שם הרי שגזרו בי"ד גזירה ודימו שרוב הקהל יכולים לעמוד בה ואחר שגזרו פקפקו העם בה ולא פשטה ברוב הקהל הרי זו בטלה ואינם רשאים לכוף את העם ללכת בה גזרו ודמו שפשטה בכל ישראל ועמד הדבר כן שנים רבות ולאחר זמן מרובה עמד בי"ד אחר ובדק בכל ישראל וראה שאין אותה גזרה פושטת בכל ישראל יש לו רשות לבטל ואפילו היה פחות מבי"ד הראשון בחכמה ובמנין ע"כ. והקשה הר"ח אבולעפיה נר"ו וז"ל וליתא דהחילוק של שם הוא שאם מיד לא פשטה אין צריך התרה ואם דימו שפשטה ואחר שנים ראו שלא פשטה יכולים להתירה בי"ד קטן וכו' וצ"ע ע"כ והיא קושיא חזקה על מרן ז"ל. ויותר נתקשה אצלי דברי הרב בעל קרית ספר שם שכתב וז"ל אין בית דין גוזרים גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה ובית דין הקטן מהם יכול לבטלה וכו' ע"כ משמע דביטול מיהא בעיא והא מנא ליה דרבינו בהך חלוקא דדימו שהיה כח בצבור כתב דאין צריך התרה וכ"כ מהר"ר אליה מזרחי שם הביאו הרב לחם משנה שם אם לא שנאמר דס"ל דהדין אחרון מיירי בהכי ודוחק. ולדעת מרן היה אפשר לומר דנ"ל מדפתח בדימו שרוב הקהל יכולים לעמוד בה וסיים בפקפוק ופקפוק נראה דלאו היינו שאין כח בצבור ולכך מפרש מרן דתרתי קאמר בין כשדימו שרוב הקהל יכולים לעמוד בה ולא היה הדבר כן אפילו אחר כמה שנים בין כשפקפקו מיד שניהם אינם צריכים התרה ובחלוקא דאין כח בציבור לא חילק לפי שבכל זמן שאין כח בצבור וכשל כח הסבל אין צריך התרה דאין גוזרים גזרה על זה כמ"ש רבינו לעיל בהך פרקא אמנם כשדימו שפשטה וראו אחר שנים שלא פשטה אז צריכה התרה דעל כל פנים חלה הגזרה כיון שהיה כח בצבור לקבלה ולקיימה ועם כל זה אכתי קשה דביטול מיהא ליבעי.

לפי שאין ד"ת וכו'. עיין להפרי חדש ז"ל או"ח סימן פ"ח שהכריח שיש לנדה בימי טומאתה להתפלל דדוקא בעל קרי נאסר בברייתא דפרק מי שמתו אבל הזבין והמצורעים ובאים על נדות מותרים ואפילו האזכרות הותרו להם להדיא ודלא כיש שכתבו שהביא הרמ"א שם ומ"מ נראה שיש להזהירם שבעת שהדם שותת יפסיקו הקריאה וגם להחליף המטלית שיהא נקי בעת התפילה כל מאי דאפשר ועיין מ"ש פ"ד דתפלה ה"ד וכעין ההיא דכתב רמ"א בתשובה סימן צ"ח על מי שיש לו חולי האבן שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו שהוא מותר היכא דלא אפשר ליה עיין להעטרת זקנים סימן פ'.