מעשה רקח על הלכות קריאת שמע ג:ב

אין קורין לא בבית המרחץ וכו'. פרק מי שמתו (ברכות דף כ"ו) כמה ירחיק מהם ומן הצואה ארבע אמות אמר רבא אמר רב סחורא אמר רב הונא לא שנו אלא לאחוריו אבל לפניו מרחיק מלא עיניו וכן לתפילה איני והא אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא עומד אדם כנגד בית הכסא ומתפלל הכא במאי עסקינן בבית הכסא שאין בו צואה איני והאמר רב יוסף בר חנינא בית הכסא שאמרו אע"פ שאין בו צואה ובית המרחץ שאמרו אע"פ שאין בו אדם אלא הכא במאי עסקינן בחדתי הא מבעיא ליה לרבינא הזמינו לבה"כ מהו יש זימון או אין זימון כי קא מבעיא ליה לרבינא למיקם עליה לצלוייה בגויה אבל כנגדו לא אמר רבא הני בתי כסאי דפרסאי אע"ג דאית בהו צואה כסתומים דמו ע"כ ומבואר הדבר דמסקנא דמלתא דבה"כ חדש כנגדו שרי אמנם אם הוא ישן אע"פ שאין בו צואה צריך להפסיק מלא עיניו דוקא וא"כ קשה לרבינו אמאי כתב אין קורים בבה"כ וכו' דמשמע בתוכו דוקא הוא דאסור הא גם בחוצה לו בעינן מלא עיניו וי"ל דמשום בית המרחץ נקט לה דהתם דוקא בתוכו אסור וחוצה לו שרי בלא שום הרחקה וכיון שכתב בית הכסא אע"פ שאין בו צואה דר"ל דדיינינן ליה כאלו יש בו צואה משום דלעולם הוא מטונף הרי ביאר הדין לקמן הל' ח' דמרחיקים מן הצואה ומי רגלים מלא עיניו לפניו ולפ"ז מ"ש בהל' י"ב גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור לקרות קרית שמע כנגדן ואע"פ שאין בהם כלום ואין להם ריח רע מפני שהם כבה"כ דמשמע דבה"כ דינו שוה לגרף של רעי דדוקא כנגדו אסור וה"ה נמי דלא בעינן מלא עיניו י"ל דכוונתו להשוותם לאין בהם צואה דכמו שהוא הדין בבית הכסא דאף אם אין בו צואה אסור ה"ה כאן אבל בענין ההרחקה אינם שוים דבית הכסא חמיר משום דאית ביה זוהמא טפי. אלא דקצת קשה אמאי לא נקט גבי מרחץ אע"פ שאין בו אדם כמ"ש בגמרא ובבית הכסא כתב אע"פ שאין בו צואה ולזה י"ל דלא הוצרך לאומרו דכיון דטעמא הוי משום זוהמא והבלא שיש בו ולא משום ערוה וסתם מרחץ רוב זמנו אין בו אדם משא"כ גבי בה"כ דסתם בה"כ יש בו צואה אילו הוה נקט סתמא הוה אמינא דוקא ביש בו צואה כסתם בה"כ ומה גם לפי האמור לעיל ותו דזה נלמד ממ"ש לקמן הל' ד' דכל שהוא מדברי קדש אסור לאומרו בבית המרחץ ובה"כ ומשמע דהוי טעמא משום זוהמא וטנופת. אלא דאכתי איכא למידק אמאי לא ביאר דין בית החיצון ואמצעי שאמרו בפ"ק דשבת דף י' ולמה סתם הדברים. ואפשר דכיון שכתב בסוף הל' ג' חצר המרחץ והוא המקום שעומדים שם לבושים מותר לקרות בו ק"ש שמע מינה דשאר הבתים שיש בבית המרחץ אסור ודינן שוה. אלא דאכתי יש לגמגם דמשמע דבבית האמצעי אסור גם ההרהור והרי לא הוזכר זה בגמרא ואדרבא משמע דשרי וכ"כ הר"ן שם ופרק כל הצלמים הביאו מור"ם בהגהה סימן פ"ד ותו א"ל דאסיר בבית הפנימי ושרי בבית האמצעי ועיין במ"ש לקמן בס"ד. ואי קשיא הא קשיא טובא דאמאי השמיט דין בית הכסא של פרסאי דקאמר רבא ופי' רש"י בחפירה היו ופיהם רחוק מן הגומא והוא בשיפוע והרעי מתגלגל ונופל לגומא ע"כ ולא אשכחן מאן דפליג עליה ופסקו הרי"ף והרא"ש ומרן בית יוסף או"ח סימן פ"ג אם לא שנאמר דרבינו מפרש לה דלא נחית רבא לאשמועינן הך דינא דפשוט הוא אלא דהנהו בית הכסא דפרסאי הם עשוים כך ואין לחוש להם וכן יש להוכיח קצת מדברי הרא"ש ז"ל שכתב עלה דבתי כסאות דידן אע"פ שהם סתומים רגילים להשתין בהם מים ואין ראוי לקרות כנגדן ע"כ ומ"מ צריך לי עיון.

וכל מי שקרא וכו'. כתב הראב"ד ז"ל אם אמר על מי שקרא בצד המת שיחזור ויקרא לא אמר כלום ע"כ הן אמת דבפ' משוח מלחמה (סוטה דף מ"ג) איתא כי אתא רב דימי א"ר יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב מת תופס ארבע אמות לקריאת שמע דכתיב לועג לרש חרף עושיהו ומכאן השיג הראב"ד ז"ל דכיון דאין הטעם אלא משום לועג לרש אין סברא לומר שאם עבר וקרא שיחזור וכן הקשה הרמ"ך ז"ל. ומרן הקדוש תירץ דאפשר לומר דאף רבינו לא אמרה אלא אאינך ולא אמת אי נמי דכיון דעבר על דברי חכמים קנסוהו לחזור ואפילו אם היה שוגג כדי שיזהר פעם אחרת ע"כ. והתירוץ הראשון שכתב ז"ל נראה שהוא דחוק הרבה דהא בית הקברות הושוה למת כדאיתא בריש פרק מי שמתו והזכירו מרן גופיה לעיל אם כן בהכרח גם לא קאי אבית הקברות ורבינו כתב בסוף לשונו וכל מי שקרא וכו' דמשמע דקאי אכל מה שהזכיר ואם איתא הוה ליה לכתוב כן אחר אין קורין לא בבית המרחץ ולא בבית הכסא וכו' כיון דלא קאי אלא ההנך תרתי לחוד לכך נראה ודאי דאכולהו קאי וכתירוץ אחרון שכתב מרן ז"ל וכן מצאתי בשו"ת באר שבע שם.