מעשה רקח על הלכות קריאת שמע ג:יז

היתה חגורה וכו'. שם אמר רב הונא היתה טליתו חגורה לו על מתניו מותר לקרות קרית שמע תניא נמי הכי היתה טליתו של בגד ושל עור ושל שק חגורה על מתניו מותר לקרות קרית שמע אבל לתפילה עד שיכסה את לבו ופי' רש"י היתה טליתו חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אע"פ שממתניו ולמעלה הוא ערום קורא קרית שמע אבל לתפלה צריך הוא להראות את עצמו כעומד לפני המלך וכו' ע"כ. ורבינו העתיק לשון הברייתא כדרכו הטוב ואפשר דלא ינגד פירוש רש"י ז"ל דבעינן שתהא החגורה ממתניו ולמטה וגם ממ"ש ולא יקרא כשהוא ערום עד שיכסה ערותו משמע דכיסוי ערוה עצמה נמי בעינן א"כ כשכתב אחר זה היתה חגורה וכו' מלתא דפשיטא דממתניו ולמטה קאמר וכן פסק בשלחן ערוך או"ח סי' ע"ד להדיא ודין הישן נתבאר גם כן שם וכיש אומרים ועיין למרן ז"ל. ודין התפילה כבר ביארו רבינו בפ"ד הל' ז'.