מעשה רקח על הלכות קריאת שמע ג:טז

עד שיחזיר פניו. ראוים הדברים למי שאמרן דכיון דאין טעם האיסור אלא משום דכתיב ולא יראה בך ערות דבר א"כ בחזרת פנים שאינו רואה סגי וכ"כ ז"ל וקצת נראה דאם עוצם עיניו או שהוא סומא או בלילה שאינו רואה שפיר דמי ועיין להרב ב"י והפר"ח או"ח סימן ע"ה.

אפילו כותי וכו'. שם ויליף לה מדכתיב וערות אביהם לא ראו וקצת קשה דכיון דמאי דבעינן היינו דערות כותים אקרי ערוה אמאי לא יליף לה מקרא קמא דוירא חם אבי כנען את ערות אביו. ונראה דנקט האי קרא משום דאיירי במניעת ראיית הערוה ולשון נקיה ויותר נראה דהיינו טעמא משום דקרא קמא איצטריך לגופיה וכן ויכסו את ערות אביהם אבל וערות אביהם לא ראו הוא מיותר דהוה מצי למימר ולא ראו וכיוצא כיון דבערוה איירי ואזיל ומכח היתר דרשו דכוונת הפסוק לאשמועינן דגם ערות הגוי מקרי ערוה לענין איסור קריאה.

או קטן. דעת רבינו היא זו דקטן לא גרע מגוי וכ"כ מרן ז"ל וצריך לומר דדוקא גבי קריאת שמע קפדינן אבל בעניינים אחרים כגון מילה וכיוצא אין להקפיד וכן נראה מדברי רבינו פ"ג דמילה שכתב וז"ל והמל אדם גדול צריך לכסות ערותו עד שיברך ואחר כך מגלהו ומל אותו ע"כ ומדכתב והמל אדם גדול וכו' מכלל דבמל את הקטן אין צריך לכסות ערותו בשעה שמברך ועיין להרב כנסת הגדולה או"ח סימן ע"ה. וכעין זו כתבו התוספות פרק הדר (עירובין דף ס"ד) ד"ה שיכור אל יתפלל וכו' עיי"ש.

וכל גוף האשה וכו'. שם א"ר יצחק טפח באשה ערוה למאי אילימא לאיסתכולי בה והאמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף אלא באשתו ולקריאת שמע א"ר חסדא שוק באשה ערוה שנאמר גלי שוק וכתיב תגל ערותך אמר שמואל קול באשה ערוה שנאמר כי קולך ערב וכו' א"ר ששת שער באשה ערוה שנאמר שערך כעדר העזים ופירש רש"י לאיסתכולי בה אם היא אשת איש לאשתו ולקרית שמע אם טפח מגולה בה לא יקרא קרית שמע כנגדה. שוק באשת איש ערוה להסתכל וכן באשתו לקרית שמע. קולך ערב מדמשבח לה קרא בגוה ש"מ תאוה היא ע"כ. ורבינו השמיט הא דרב חסדא דשוק ודשמואל בקול ודרב ששת בשער וצריך טעם למה השמיטם. והנה לההיא דקול ושער כבר נרגש מרן הקדוש ז"ל ותירץ דרבינו סובר שלא לענין קריאת שמע נאמר אלא לענין שאסור ליהנות בקולה ולהסתכל בשערה ולכן לא הזכירם פה ע"כ וכלומר דבלאו הכי נמי אסור דהא על כל פנים מבטל הכוונה ועיין לרבינו בפכ"א דאיסורי ביאה ולההיא דשוק לא נרגש הרב ז"ל כלל. ולכאורה נראה דרב חסדא אתא לאחמורי בשוק דאפילו פחות מטפח אסור דאי בשוק נמי בעי טפח מאי איריא שוק אפילו כל הגוף נמי כמימרת רבי יצחק וכל שכן לפי פירוש רש"י ז"ל שכתב משום הסתכלות דאם כן מאי איריא שוק אפילו אצבע קטנה אסור כקושיית הגמרא ודוחק לומר דרב חסדא פליג אהנך דלעיל עד שמצאתי להרב ב"י או"ח סימן ע"ה שגם הוא ז"ל תמה על זה עד שמצא להרשב"א בשם הראב"ד ז"ל שכתב דרב חסדא אדרבי יצחק קאי וקמשמע לן דשוק הוא מקום צנוע באשה אף שאינו מקום צנוע באיש וקמ"ל דאפי' לק"ש ולבעלה אסור עכ"ל ולפי זה צ"ל דמ"ש רש"י שוק באשה ערוה להסתכל לאו דלהכי אתא רב חסדא דזה פשיטא ודאי אלא חידושו של רב חסדא הוא לענין קרית שמע משום דרבי יצחק לא פירש ואפשר לטעות בדבריו דמקומות שרגילים בבני אדם לילך מגולים לא יהא נאסר באשה לענין קרית שמע לאיש לכך בא רב חסדא ופירש דזה אינו אלא הכל תלוי באשה במה שדרכה בכך ורבינו שכתב ואם היה מגולה טפח וכו' מכלל שדרכו להיות מכוסה הרי דתלה הדבר באשה עצמה והכל בכלל.