מעשה רקח על הלכות קריאת שמע ב:טז

היה קורא באמצע הפרשה וכו'. רבינו לא ביאר כי אמרינן דפוסק באמצע הפרק אי הוי דוקא בין פסוק לפסוק או אפילו באמצע פסוק ומרן ז"ל הביא משם הרא"ש והרב מנוח דלא שנא בין פסוק לפסוק לא שנא באמצע פסוק פוסק אלא שהזכיר איכא דאמרי דכי פוסק באמצע פסוק היינו היכא דסליק עניינא אבל באמצע ענין כגון ושמתם את דברי אלה על לבבכם לא ואם פסק חוזר לתחילת הפסוק ע"כ ונראה שיש להחמיר דק"ש דאורייתא. עוד הביא מרן ז"ל מחלוקת בין הפוסקים ז"ל בענין להפסיק לקדיש וקדושה ולברכו ודעת רובם שמפסיק אפי' באמצע הפרק ורבינו יונה כתב דלמודים נמי מפסיק ומיהו ודאי כשישחה לבד שאם יאמר יוצרנו יוצר בראשית הוה ליה הפסקה גדולה עכ"ל וכתב עליו ז"ל ומספקא לי אם כוונתו שישחה ולא יאמר דבר וקרי הפסקה לשחייה או אם יאמר מודים ולא עוד ולזה דעתי נוטה ע"כ. ונלע"ד הדבר פשוט בכוונת ה"ר יונה ז"ל דמדכתב שאם יאמר יוצרנו יוצר בראשית וכו' משמע ודאי שמודים הוא אומר אלא דדי שישחה בתיבה זו דבזה נמי הוא מורה שאינו פורש מן הצבור ומודה גם הוא להשי"ת ותו דממ"ש שאם יאמר יוצרנו וכו' הוה ליה הפסקה גדולה מכלל דהפסקה קטנה דומיא דידיה איתא דהיינו מודים ממש ותו דאם לא כן אדמפליג בהפסקה גדולה להפסקה קטנה ליפלוג בין אמירה בפה לשחייה בעלמא דעל כל פנים יש חילוק אלא נראה פשוט דכוונת הרבינו יונה דלימא תיבת מודים וכו' ועיין להרב בית יוסף או"ח סי' ס"ו שפסק שיאמר מודים ופירש"י ז"ל דהיינו מודים אנחנו לך.